גאליס לעוד עונה

5 שנים שהילדים והנוער פעורי פה מול המסך בכל פרק ופרק. בסיטואציות שהילדים מצאו את עצמם בוכים, צוחקים, ובעיקר-מתרגשים. מהרגע שיונתן, ליעם, ודני הגיעו למחנה בעונה 1, עד רגע הסוף הטוב בעונה 7.

בסדרה הזו כל ילד וילד מצא את עצמו בכל דמות ודמות, התחבר אליהן, בכה, צחק, כעס, והתרגש איתן ביחד. זו הסדרה שכל אחד ואחד היה חולם להיכנס לרגע לתוך המחנה הזה, להיות חבר עם החברים בו, להנות, לצחוק, עם כל הדרמה ביחד.

זו הסדרה שגרמה לכל ילד וילד להרגיש מיוחד, ולמצוא את עצמו מחדש, זו הסדרה שכל ילד היה חוזר מבית הספר וסופר את הדקות עד שהפרק של גאליס היה מתחיל.

אחרי 7 עונות, 3 מופעים, ו-2 סרטים, ככה אתם משאירים אותנו? בלי תקווה לעוד עונה, בלי תקווה לעוד התהפכויות בבטן כשאנחנו רואים פרק של גאליס? בלי לראות עוד חיבוק של יונתן ודני?

גאליס הפכה להיסטוריה, אין ספק, על זה גדלנו, על זה בנינו את עצמנו, על זה דיברנו עם החברים בבית ספר, ואפילו, ההורים, כן כן, ההורים, לקחו חלק בחוויה הזו.

אז כן, אני, ועוד חצי מדינה, מבקשים, עוד עונה, עוד פרקים שיפתיעו אותנו, עוד פרקים שיכעיסו אותנו, עוד פרקים שיגרמו לנו לבכות.

אנחנו, הקהל שלכם, זה שתמך בכם לאורך כל הדרך המטורפת הזו.

אז, בבקשה, עוד עונה, עוד עונה שתסעיר אותנו, עוד עונה, בבקשה.