אבי גבאי, קח אחריות

שלום אבי גבאי. שמי ניצן. איננו מכירים. גם אין סיכוי רב שנכיר. אינני חבר במפלגת העבודה. אינני אפילו תומך שלה. אני אכן נמנה על האנשים אשר מכנים עצמם/נהוג לכנותם "שמאל" - עוד הרבה לפני שהמונח הפך לשווה-קללה. אינני מתחמק: רוב ימי הבוגרים הצבעתי למפלגת חד"ש. שמאל רדיקלי? אינני חושב. הבחירה הכי רדיקלית היא הבחירה בקונפורמיזם.

אני כותב לך מכיוון שאני חושב שכשבאת להתמודד על ראשות "המחנה הציוני" באת מתוך כוונה טובה - אלמלא כן לא הייתי כותב עצומה כזו. האמנת בדרך שמתווה המחנה הציוני, והאמנת ביכולת שלך להביא הישג פוליטי משמעותי למחנה הציוני.

אני כותב לך כי לשנינו יש הרבה משותף: האמונה באדם ובחירותו לבחור את חייו. אמונה בדרך השלום וברעיון השוויון, הן מתוך שכנוע פנימי עמוק שהאדם יבחר בטוב בהינתן לו הזדמנות הוגנת לבחור והן בשל הדרך בה אני מפרש את היהדות, כתפישה השמה במרכז את האדם, ולא שום נדל"ן או סדר חברתי. היחס שלי אם כן, למחנה הציוני, אינו של שוויון נפש, אלא כאל "אחות גדולה". אמנם ברוב מערכות הבחירות הצבעתי למפלגות אחרות, מפני שחשתי שמפלגת העבודה אינה נושאת את דגל השוויון גבוה מספיק - אך לתחושתי, עומדת לי מלוא הזכות לראות בכל חברי "מחנה השלום" אחים, ולהוכיח אותם על בחירתם. 

אני סבור שהבחירה שלך, לפרק את סיעת "המחנה הציוני" ולהדיח את ח"כ ציפי ליבני מהנהגת מחנה השלום אינה משקפת את הערכים שלך - היא משקפת שיקולים פרקטיים או טקטיים במקרה הטוב, ואולי פשוט תגובה ילדותית לתסכול. אולם זכית, באמצעות עמל כפיך, במעמד של ראשון ומוביל. 

כאשר אתה מנהל גוף כלכלי, הפרמטרים בהם אתה נמדד הנם: שורת הרווח. מטרתו של הגוף להרוויח! אולם מפלגה אינה אמורה להרוויח. היא גם לא אמורה בהכרח לזכות בהנהגת המדינה - במדינה דמוקרטית יש דרכים נוספות להשפיע. אך היא אמורה להתוות דרך. חברת הכנסת ציפי ליבני היא מחברי הכנסת החכמים, החריפים והמנוסים ביותר. בתקופה בה מרבית נבחרי הציבור מאמינים כי מיצויו של המעשה הפוליטי הוא במינויים של אנשי-אמון הכפופים להם - ליבני היא מהבודדים המסוגלים לנקוט בצעדים מעשיים לקידום רעיון. 

נבחרת להוביל גוף - האם טרחת להבין כיצד אמור גוף כזה להתנהל? האם בעיניך משולה הובלת גוף פוליטי לניהול חברה? האם דומה הדחתה של לבני להדחת מנכ"ל על ידי היו"ר, כאשר הם "אינם מסתדרים"? חברה כלכלית יכולה להיות מצליחה ומוערכת על ידי לקוחותיה, שעה שבראשה יושב עריץ בלתי נסבל. במשטרים הדמוקרטיים המנהיג נחשף לציבור הבוחרים. הוא אינו יכול לומר למזכירו האישי: "תסנן את הציבור. לא בא לי לראות אותו". בצפון קוריאה זה עובד. פה לא.

אבי גבאי. אם חשובה לך דרכה של תנועת העבודה וותר על הנהגתה. אפשר למחנה הציוני להתאחד מחדש. אף שלא תוכל להציג תקופה זו ב"רזומה" שלך, אולי תצא נשכר מכך כמו כל אזרח ישראלי אחר - ביצירת דוגמה לגוף המתקיים לשם מימוש רעיון. לא זכיה ולא רווח כלכלי.