יום כיפור חופשי

מתי עצרנו לשאול את עצמנו האם הדרך בה נחוג יום כיפור נכונה לנו ? ישנם טיעונים למכביר למה לא לגעת בנושא ולעורר מהומה . זה גם הכח העצום שיש לקבוצה, במקרה הזה לחברה שלמה להתנהל בעריצות מול היחיד שמרגיש פגוע משלילת הזכות שלו לבחור מה נכון לו ומה מייצג אותו.

אך ביום כיפור יש איזו אלימות חד משמעית מכיוונים שונים שגורמת גם למי שלא מסכים עם הדרך בה מתנהל החג הזה, לאילמות מתוך חשש מהתגובה החברתית שתבוא וסנקציות שונות.

אם אני רוצה לנסוע לטייל, ואני בעיקר רוצה שיכבדו את הרצון שלי ליסוע לטייל, באותו אופן שאני מכבדת את מי שבוחר לא ליסוע, אבל לי בעצם אין בחירה כזו. פעם אחת , נשללת ממני הבחירה כי החברה שמסביב  תפעיל את כל עוצמת התוכחה שבה, פעם שניה אני מסכנת את חיי באופן ממשי . אם אני רוצה לצפות בטלוויזיה. מי בדיוק שאל אותי אם זה מתאים לי שיחסמו את כל ערוצי הטלוויזיה. כיצד זה מכבד את הזכויות שלי.  איך תמיד המצב מתבשל כך שאזרחית  המוכנה לראות את האחר ולכבדו, זוכה ליחס שהאחר לא סופר אותה כלל, אותה, את רצונותיה, את אמונתה החילונית. 

אז איפה אנחנו , כל אלו שמרגישים שלא נכון להם שאוכלוסיות אחרות בעלות אמונה אחרת וסדרי עדיפויות אחרים מחליטים עבורנו איך יראו חיינו ביום כיפור, לא נכון שנרגיש אשמים מחד ואין סיבה שנרגיש קורבנות במדינה שלנו במרחב שהוא גם שלנו ולא רק של מייצגי הדת והמסורת.

  ממתי אנחנו אמורים להרגיש אשמה על זה שאנחנו רוצים/ות לחיות באופן בו אנחנו מכבדים את האחר באמונתו אך לא על חשבון כיבוד עצמי של דרכנו.  עד מתי? 

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה