להעניק לרונית תירוש את תואר חבר/ת הכנסת הטיפש/ה ביותר

רונית תירוש זכתה לתהילת עולם בכנסת הקודמת, כשפרצה בצעקות על השרה יולי תמיר: "היא אמרה עלי חתיכת חרא". אבל מאז היא אמרה עוד כמה דברים, וכולם משקפים, איך לומר, רמת חשיבה מוגבלת למדי (לא יפה לומר על ח"כית שהיא פשוט מטומטמת, נכון?)

מספיק להקשיב לה מדברת – לא משנה באיזה נושא, או רק לקרוא את הראיון שנתנה לעיתון "העיר" ביום שישי, 14.5.2010, כדי להבין שלמרות התחרות הקשה, רונית תירוש מנצחת בגדול וראויה לתואר חבר/ת הכנסת הטיפש/ה ביותר בכנסת. הנה כמה פנינים מהראיון:

היא לא רוצה לדעת. לא רוצה שיגלו לה שאבישי רביב היה סוכן של השב"כ: "מה זה מוסיף לי בחיים? ...לפי מה שאתה אומר, חשוב שנדע הכל כאזרחים. אני כופרת בזה. כל מה שצהל מחליט שמסווג – אני לא מסכימה שמישהו יגלה את זה. אני לא מבינה את השאלות שלך".

היא באמת לא מבינה. היא גם לא קוראת - אין לה זמן, כנראה, כי היא עסוקה בלדבר. היא לא קראה את דו"ח גולדסטון, היא לא בקיאה בפרשת ענת קם ואורי בלאו, אבל  יש לה דעות נחרצות ובעיקר קולניות על כל אלה. היא באה למסיבה של  ארגון "אם תרצו" בלי לדעת מי הארגון שהזמין אותה (ואז אמרה: "באתי למסיבה לתמוך במאבק נגד הגיס החמישי: בצלם, הקרן החדשה, ענת קם ואורי בלאו"), אבל בראיון היא מסבירה בלי בושה שהדוחות של הארגון הזה "יותר אובייקטיביים". היא לא כל-כך יודעת מה זה ארגון "שוברים שתיקה", ובסוף הראיון מודה ש"העסק הזה גדול עלי". ועוד איך גדול עליה.

ומה שהכי מדאיג זה שהגברת הזאת היתה מנכ"ל משרד החינוך,  ראש מינהל החינוך בעיריית תל אביב ומנהלת בית ספר תיכון. האם ייתכן שגם היום יש אנשים עם יכולת (אי) חשיבה כזאת שממונים על חינוך ילדינו? אותנו זה פשוט מפחיד.