גזענות כנגד אתיופים- מאבק לחקיקה שיוויונית.

אנחנו תלמידי יב מתיכון טדי קולק עוסקים במסגרת עבודתנו באפליה הפסולה.

השנה היא 2019 ואנו חיים במדינת ישראל, המדגישה כביכול את זכויות המיעוט, את עיקרון השיוון וצמצום פערים חברתיים, תרבותיים וכלכליים. אך לא כך הדבר, במדינת ישראל ישנן קבוצות אוכלוסייה שלמות אשר מופלות לרעה רק בשל סממנים חיצוניים.

הקבוצה שבה בחרנו להתעסק בה בעבודתנו הם בני הקהילה האתיופית.

הקהילה האתיופית מונה כיום כ 144,000 אנשים כ1.67 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל.תחילת העלייה האתיופית החלה בשנות ה 60, תחילה כבודדים בצורה בלתי חוקית ולאחר מכן בשנת 1977 בצורה חוקית. כמחצית מהעולים עלו ארצה במסגרת שני גלים עיקריים- הראשון "מבצע אחים" בשנים 1979-1990, ו"מבצע שלמה" בשנת 1990.

וכיום האפליה נגד אותם אתיופים שכל חטאם הוא צבע העור שלהם, תרבותם, המנטליות האחרת והמנהגים היחודיים להם- גועשת מתמיד.

אתיופים לא מתקבלים למקומות עבודה, למוסדות לימוד אקדמיים, דירות לא נמכרות להם וכל אלו, כל העוולות החברתיות הללו לא מסתיימות רק בכך, מועדונים ומקומות בילוי מסרבים להכניס אותם אם באופן גלוי או במסווה.

רק לפני כמה חודשים התקשורת זעקה למשמע "פרשת המונוכרום"- המונוכרום הוא "ליין" מסיבות טכנו מאוד פופולרי בקרב הקהל הישראלי, לפני שרוכשים ומגיעים לשערי המסיבה המיוחלת, צריך לעבור אישור של "ועדת יופי"- כלומר רק אם אתה נראה באופן מסויים תוכל לרכוש כרטיס ולהיכנס, רבים שמו לב שבגלל מוצאם האתיופי הם לא הורשו להיכנס אל המסיבות.

ונשאלת השאלה, איפה זעקת הציבור הישראלי? איך יתכן שבמדינת ישראל בשנת 2019 תופלה קבוצה כה גדולה על לא עוול בכם?

במסגרת עבודתנו חקרנו את הנשוא והגענו למסקנה שכל החוקים בנושא מיושנים ולא רלוונטי ולכן יש צורך בחקיקה שתתאים למידות התופעה. לכן אנחנו קוראים לנבחרי הציבור לחוקק חוקים שעונים על הצורך למגר את האפליה.