הפליות בשיעורי ספורט

בעוד יומיים, יש לי מבחן. מבחן בשיעור ספורט. מבחן בקפיצה בחבל. אני יכולה להגיד לכם, כבר עכשיו, שבתור ילדה קטנה לא קפצתי בחבל. בתוך שלושה שיעורים (ארבעים וחמש דקות כל אחד) היה עליי ללמוד בערך 40 סוגי קפיצות שונות ולהמציא ״תרגיל ייחודי״ עם אחת מחברותיי לשיעור. אני אומרת בלב שלם שהשנה בספורט אני עומדת לקבל מקסימום 80. כי אני לא יודעת לקפוץ בחבל. כן כן, בגלל שטות כזאת אני עומדת להפסיד ציון של ״טוב מאוד״ שהתאמצתי נחרצות להרוויח. והחברים הטובים שלי? הבנים? לא היה להם אפילו מבחן ספורט אחד השנה. וגם בשנה שעברה. כשאני וחברותיי חוזרות משיעור ספורט מפרך, נוטפות זיעה ומדי פעם מאחרות (בגלל שהמורה משחררת אותנו מאוחר), מתנשפות מהמאמץ שהשקענו במהלך 100 כפיפות בטן או ריצת 2,000 בעשר דקות, הבנים יושבים ואוכלים סנדוויצ׳ים. כשאני שואלת אותם מה הם עשו בשיעור הם משיבים ״משחק כדורסל״ או ״כדורגל״ או ״שיעור חופשי״. 

בשנים הבאות בתיכון אני אצטרך ללמוד ריקוד וגלגלונים ועמידות ידיים וכאלו בזמן שהחברים הטובים שלי יזכו לשבת בבטלה בגלל איבר כזה או אחר שאין לי. חשוב לציין שאולי יש בנות שמרוצות מהמצב הקיים ושמעדיפות לרקוד ולקפוץ בחבל עקב נסיון קודם. 

כשניסינו לדבר עם המורה שלנו לספורט ושאלנו אותה, ואת המחנכת שלנו מה לעשות הפתרון היחיד שקיבלנו הוא לפנות שוב לאותה מורה שאמרה לנו שפשוט נלך ללמוד עם הבנים בשיעורי ספורט. אם אני אקח את ההצעה הזאת ברצינות ינזפו בי ויכעסו עליי כמובן. 

את המבחן הזה כבר לא נוכל להציל. אבל אם בנות לא יופלו בשיעורי הספורט ברמה מוגזמת של מבחנים בסוגי ספורט הקשורים באופן הדוק לסטראוטיפים ישנים וקשים, מי יודע לאיזה ממדים נגיע. אנחנו צריכים לדכא את האפליה בכל מקום, והתיכון הוא המקום שבו יש להתחיל. תזכרו! זאת המאה ה-21 ואנחנו דור העתיד.

האם אתם רוצים דור של רקדניות וקופצות בחבל שרגילות רק לקבל ביקורת על כל קפיצה באוויר שהן עושות או שאתם רוצים דור של נשים חזקות ועצמאיות שיוצאות מהקופסא המוגדרת הקטנה של משרד החינוך, נשים פורצות דרך שלא נותנות לסטריאוטיפים לעצור אותם? 

רק תחשבו מי אתם רוצים שהבת שלכם תהיה. מה אתם רוצים שתהיה הזהות של החברה שלנו?  והאם אתם תהיו אלו שיעזרו לשינוי הזה לקרות...

תודה רבה על שהקדשתם מזמנכם לשמוע על המציאות של ושל חברותיי ושל עוד הרבה בנות אחרות ברחבי הארץ.