שימור המכון של דניס הנובר (מכתב פתוח לראש עיריית הרצליה)

מכתב פתוח לראש עריית הרצליה הגב' יעל גרמן

(נכתב ע"י דן ארידור)

"נחדש, איפה, את הקשר עם המסורות עתיקות הימים שלנו: נהיה שוב גברים עמוקי חזה, דרוכי אברים, עזי מבט"(נורדאו, 1902). מקס נורדאו בנאומו בקונגרס הציוני השני (בזל, 28 אוגוסט 1898) דיבר על הצורך בעיצובו של יהודי מסוג חדש בעל עוצמה גופנית שבכוחו להגשים את יעדי הציונות. יוסף יקותיאלי – מייסד המכביה רצה להפגין שגם העם היהודי הוא בעל פוטנציאל ספורטיבי. ביאליק, זבוטינסקי ואחרים הדגישו את הצורך בשיקום פיסי ושיקום התדמית.

ביום ראשון 29 מאי 2011 בפלורידה התייצב דניס הנובר, תושב הרצליה, וקיבל כבוד ששמור למתי מעט (ממש כך, ספורים על כף יד אחת). הוא קיבל פרס על מפעל חיים, שחצה מזמן את גבולות ישראל.

מוכר ומוערך בעולם – דניס הנובר, מייסד שיטת ההגנה העצמית הישראלית הידועה כדניס השרדות, נמצא ראוי לתואר - Living Legend - ולפרס על היותו אגדה בחייו.

הכבוד הוענק לו מראשי ומובילי אמנות ההגנה העצמית בעולם. אין זו הפעם הראשונה שדניס מקבל הכרה וכבוד בעולם. ב 1983 הכירה ההתאחדות האירופאית לג'ו גיטסו בשיטת הישרדות וזכתה את דניס בתואר ד"ר של כבוד לאומנוות לחימה (שימש גם כסגן נשיא הגיו גיטסו האירופאי).

דניס הנובר הוא מופת אישי להשתקמותו של עם ישראל בארצו. בן למשפחה שנספתה בשואה (כל משפחת אביו) בחר ללמוד הגנה עצמית כדי להגן על עצמו ויהדותו ברחובות הבעייתיים של דרום אפריקה. ב 1960 עלה לישראל וייסד את מועדון הג'ודו הראשון. מי שהיה מהטובים בעולם בקארטה כבר בשנות ה- 70 נהיה מדריך ומורה לדורות של יהודים מתגוננים ולוחמים, ממחדירי הגודו והקארטה למכביה. ממקימי הוועדה לאמנויות הלחימה וההגנה העצמית במכון ווינגיט.

יום אחד כאשר ייכתבו דברי ימינו אנו, ייזכר דניס הנובר כאחד מגדולי "יהדות השרירים" של ימינו, בין הספורטאים היהודיים הגדולים של דורנו. אחיהם וממשיכם הרעיוני של שלמה ארוך (האיש ששרד את השואה בזכות כישורי האגרוף) והאחים ביילסקי הפרועים (יהודי השרירים של זמנם) שמרדו, הצילו יהודים (צעירים וזקנים), ונקמו בגרמנים ובמשתפי הפעולה.

בגיל 74 דניס הוא מוסד עולמי, ושיטת ההשרדות הישראלית של דניס מוכרת ומוערכת בעולם. דניס מורה ומדריך בהתנדבות דורות של לוחמי סיירות של אנשי מוסד ושב"כ מדריך בהתנדבות ילדים ממשפחות מצוקה (קבל פרס מגן הילד בשנת 96 ובשנת 2000 קבל יקיר מוסד הילדים נווה אדר) מארגן מסיבות בר מצווה לילדים. תקצר היריעה לציין את כל ההתנדבויות של דניס ותלמידיו בישראל בהרצליה וסביבתה.

בכניסה להרצליה נמצא הדוג'ו של דניס הנובר, מוסד בעל שם עולמי, (אולם התעמלות) שבו מתגורר ממציא שיטת ההגנה העצמית הישראלית. למעלה מ20- שנה אחרי שהגיע להרצליה דניס נמצא בקרב אחד שבו, אולי לראשונה, אין .לו סיכוי לנצח, קרב כגד עיריית הרצליה על הדוג'ו

האיש החזק הנדיב והצנוע הזה- שניצח כמעט בכל הקרבות שלו, שתלמידיו בעולם ועמיתיו מכבדים אותו ומוקירים אותו בכל מקום. האיש שהמורים שהוא מעמיד מחוייבים לתת שנת התנדבות, שחניכיו בשב"כ ובמוסד וביחידות המובחרות יעידו ששיטותיו ודרכו הצילו את חייהם וסייעו למשימתם – שקולו נסדק כשהוא מדבר על חניכיו שנפלו. האיש הזה, בגיל 74 נלחם על הבית. אני מניח שאם דניס היה רוצה במקומות רבים בעולם היה מקבל דוג'ו ואת כל התנאים רק שיבוא ללמד. אני מניח שאפילו בישראל יימצא מי שייתן לדניס מקום רק שילמד שם.

דניס הנובר ומשפחתו נמצאים בהרצליה כבר עשרות שנים מלמדים מחנכים מתנדבים. הם נמצאים שם על בסיס הסכם עם עריית הרצליה. דורות של גברים ונשים יעידו על הכבוד, החינוך למשמעת עצמית, להגנה עצמית - על השינוי שעשו בחייהם. ועכשיו רוצים שהוא ילך. בקרתי אצל דניס בדוג'ו ובבית. אין שם פאר. הדוגו הוא הבית – צנוע פשוט וישיר. אבל יש מסורת וכבוד בדוגו ויש תמונות של גדולי אומנות ההגנה הישראלית לדורותיהם ושל תלמידיו של דניס שנפלו במערכות ישראל. אוצר אמיתי – אין מקום אחר כזה בארץ.

מותר לנו כחברה כאנשים כאזרחים לומר לעיריית הרצליה שזו לא הדרך. צריך לכבד אדם בגילו במעמדו. הוא לא צריך להעתיק את הדוג'ו שלו. היה הסכם עמו לעשרים שנה שחלפו, וצריך להמשיך את ההסכם עימו. זה לא לכבודו, אבל ובעיקר זה לא לכבודנו ולא לכבודו של מי שיפנה אותו.

דניס הוא אוצר לאומי - עריית הרצליה התברכה בדניס הנובר, כולנו התברכנו בו, שנים הוא כאן. אפשר להבטיח שכל עוד דניס ואשתו בינינו (עד 120) זה הוא ביתם ולאחר לכתם בשיבה טובה ימצא פתרון לדוג'ו אם כמוזיאון ואם בצורה אחרת.

אפשר וצריך למצוא פתרון - בשביל זה צריך קודם כל לרצות,

את האגדה כבר יש לנו.

לכבוד ראש עריית הרצליה, הגברת יעל גרמן

(נכתב ע"י ארז יריב-פסטרנק)

הרשי לי להציג את עצמי בטרם אני ניגש לעניין שלשמו אני כותב לך מכתב זה. שמי ארז יריב-פסטרנק. אני בן 30, בוגר המכללה האקדמית בוינגייט לחינוך גופני וספורט. כמו כן אני גם ספורטאי בעל נכות גופנית. כבר בלידה כפות רגליי היו מסובבות 180 מעלות כלפי פנים, ועברתי מגוון ניתוחים וטיפולים לאורך חיי, וגם אם כיום אני הולך בצליעה משמעותית ומוגבל בפעילויות רבות, אני מברך על שהתמזל מזלי ללכת על שתי רגליי במקום לבלות את ימיי בכסא גלגלים. את הזדמנות הפז הזאת החלטתי שלא לבזבז והקדשתי את ימיי לעיסוק בספורט ולעזרה לאחרים בעלי מגבלות.

את אימוניי באומנויות הלחימה התחלתי כבר בתור ילד, וכבר מספר שנים שאני מתאמן וגם מדריך בשיטת דניס הישרדות, תחת הדרכתו של דניס הנובר. בעזרתו של דניס אני זוכה לממש את הרצון שלי לעזור לאחרים בעלי לקויות, גופניות או קוגניטיביות, ולשמש דוגמא לבני נוער. במשך השנתיים האחרונות הדרכתי בהתנדבות במעון לנוער בסיכון "מצפה-ים" ובמועדון "דרך הגלים" בהרצליה, מתוך הרצון שלי ושל המשפחה אותה אני מייצג, משפחת דניס הישרדות. חשוב לציין לפעילויות התנדבות אלה לא הגעתי מיוזמתי האישית. מדריכי השיטה מחוייבים כולם בשנת התנדבות אחת למען הנוער.

דניס הנובר פועל למען החינוך והקהילה כבר שנים רבות, ואת פועלו בתחום זה כבר בטח תיארו בפנייך רבים לפניי. כמו כן סבור אני כי תיארו בפנייך גם תועלם של רבים מתלמידיו במערכת הביטחון, את תרומתם בצבא, במשטרה ובשב"כ. מאז ומתמיד חינך דניס את תלמידיו לתת ולהתאמץ למען המדינה, להתגייס לשירות קרבי (עד כמה שניתן).

אנשים כדוגמת דניס הנובר הם מעמודי התווך של החברה הישראלית, ושעל גבם קמה מדינת ישראל.

מקסי כאהן ז"ל, שהיה קצין בכיר במשמר הגבול, שכל את בנו דניאל בקרב בנחל הבשור בשנת 1970. מקסי קיבל ממשפחת רוטשילד ומהחברה לפיתוח קיסריה בחכירה את הקרקעות שמחוץ לקיסריה, מול תחנת הכוח "אורות רבין", עד קץ ימיו. על קרקעות אלה הקים אתר לפעילויות אתגר שפעל תחילה לצורך אימון בני הנוער לפני השירות הצבאי. רק מספר שנים לאחר מותו של מקסי החליטה החברה לפיתוח קיסריה לסיים את הסכם החכירה ולפנות את אתר "דני-הי" בכדי לנצל את הקרקעות לצרכי נדל"ן אחרים.

כמו מקסי ז"ל, גם דניס מקדיש את ימיו ופעילויותיו, לא למרדף אחר הכסף, כי אם לקידום החינוך, הביטחון והערכים שעליהם קיימת החברה הישראלית, ומועדונו משמש יד להנצחת חללים שנפלו, לקורבנות השואה ולמורים רבים שתרמו לקידום החברה ושחלפו בינתיים מן העולם. עלינו ללמוד מדוגמת משפחת רוטשילד והחברה לפיתוח קיסריה, ולאפשר גם למועדון דניס הישרדות להמשיך את פעילותו כפי שהיא ובמקום שבו הוא קיים. לא תהיה החלטה זו רק למען דניס עצמו ואפילו לא רק למען תלמידיו, כי אם למען העיר הרצליה ולמדינת ישראל, שבשבילן ימשיכו דניס ותלמידיו הרבים לתרום מזמנם ומנסיונם.

אני מפציר בך, הגברת גרמן, לא לנהוג בחפזון עם החלטות הרות גורל, ולשקול היטב את מהלכייך בעניין מועדון דניס הישרדות, לטובת האדם והחברה כולה.

שלך,

ארז יריב-פסטרנק

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה