חקיקה דתית במדינת ישראל

בשנים האחרונות נראה כי החקיקה הדתית בישראל הולכת וגדלה ובכל באופן ישיר גם הכפייה של הציבור הדתי על החילוני, זאת בעזרת חוקים המבטאים את אופיה הדתי-לאומי של המדינה. בנוסף אנחנו עדים לתופעה שבה כוחה של הדת במדינה מתחזק, כלומר לדת היהודית יש כוח רב מאוד במוסדות השלטון במדינת ישראל.

כוחה העולה של הדת מתבטא בחקיקה דתית וחקיקה המעדיפה את הדת וההלכה היהודית על פני חופש הבחירה וחופש הדת במדינת ישראל. דוגמה ברורה וידועה אחת היא שמירת השבת. סופי השבוע, המשמשים את רוב העם החילוני לזמן פנאי אישי ומשפחתי הופכים בהיעדר תחבורה ושירותים ציבוריים (החל משישי בשעות הצהריים ועד לערב של שבת)  לזמן בעייתי הדורש פתרונות יצירתיים שאינם בשירות המדינה.

סוגיה זו אשר בבסיסה התנגשות בין חוקים דתיים לחוקים דמוקרטים מהווה בעיה אזרחית. במגילת העצמאות הובטח כי מדינת ישראל "תְּקַיֵּם שיווין זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת". אולם המצב כיום, במרחב הציבורי אינו כזה. למרות שבמגילת העצמאות הובטח כי מדינת ישראל תהיה דמוקרטית, אנו רואים בפועל, כי לדת היהודית יש כוח רב וכתוצאה מכוח זה מתקיימים הבדלים חברתיים בין אזרחי המדינה.

בעזרת עצומה זאת אנו רוצים להראות שאכן צריך להחליש את כוחה של הדת בשלטון ולהראות שכוח כרב של הדת בשלטון מפריעה לאזרחי המדינה.

בעזרת עצומה זאת אנחנו רוצים להגביר את המודעות של האזרחים לכוחה של הדת במדינה ולחולל שינוי בעניין זה(להגביל את כוחה). הצביעו על מנת שנוכל לייצר לחץ ציבורי ולשנות את המצב במרחב הציבורי בישראל.