האמת על דפני ליף

השקרים של דפני ליף וחבריה על שכונות המצוקה.

צריך כמה שיותר חתימות בכדי לתת לשכונות המצוקה להנהיג את המהפכה. 

דפני ליף את הגפרור שהצית את אש המאבק, את גרמת לניצוץ שהביא לכולנו תקווה

חדשה בדמותה של אש גדולה של מהפכה.

הסופר אלבר קאמי כתב בספרו "האדם המורד" "שאתה רואה עוול קודם כל 

תצעק 'לא'. יום אחד תשמע הד. בהתחלה כשתצעק תרגיש בודד אבל יום אחד 

תשמע מישהו שעונה לך".

אנחנו, פעילים ותושבים בשכונותובעיירות, בחצר האחורית של מדינת ישראל,

צועקים כבר שנים, ולא שמענו הד עד שהגעת, ב- 14 ביולי. ופתאום שמענו קול 

חזק, שהמשיך והתחזק עד שנשמע בכל רחבי המדינה, קול שצועק "לא"!

הבנו שאת זועקת את זעקתה של המדינה, אז חיבקנו אותך, ושימשנו לך הד.

אבל שזעקנו "לא" בעצמנו, גילינו שעדיין לא נשמע הד. גילינו שאת לא

מחבקת אותנו בחזרה.

את אולי לא זוכרת, דפני ליף, אבל בימיו הראשונים של המאבק,  שאלנו אותך

אם את מוכנה לעבור לגור בדרום העיר וסירבת. אמרת: "זו ירידה

בסטנדרטים". ואז נשאלת כמה זמן תשהי באוהלים, ואמרת: "אין לי בעיה

להשאר כאן כמה שצריך". חשבנו על דוד בן גוריון שעבר לגור בשדה בוקר.

את אולי לא זוכרת, דפני ליף, אבל הבטחת בכל שבוע למהאל התקווה

לשאת את דברו בעצרת, וברגע האחרון תמיד חזרת בך. כשנציג הפריפריה

הצליח להשתחל אל הדוברים, צרחת עליו כמו אחרונות הפוליטיקים המושחתים.

"אתה לא בסדר!", "כולם רוצים לדבר ואי אפשר", וכמובן "אתה סקטוריאלי.

כלומר זה שאת תקבלי הנחה בשכ"ד זה עממי, אבל דיור ציבורי זה סקטוריאלי.

כלומר זה שאת תקבלי הנחה על הקוטג' זה עממי, אבל זה שבירוחם המחירי

יתחשבו בשינוע של הקוטג' ממרחק - זה סקטוריאלי.אנחנו מזכירים לך:

המאבק הזה הוא של כולנו!

אולי את לא זוכרת, דפני ליף, אבל מאחרי הגב (ולפעמים בפנים) את ואנשיך

אמרתם שאסור שהמאבק יתבזבז על רווחה. אמרתם שאסור לתת קול למוחלשים,

הם רוצים פיתרון ולא להפיל את הממשלה. אמרתם: אם לנו במעמד הבניים יהיה טוב,

גם להם יהיה טוב. אז די להתנשאות, דפני ליף: המהפכה האמיתית היא לתת לנו 

להביע את הקול שלנו, לייצג את עצמנו, כי את לא רוצה ולא יכולה לייצג אותנו.

אנחנו מזכירים לך: רק ביחד ננצח!

את אולי לא זוכרת, דפני ליף, אבל מסמך הסרבנות עליו חתמת קורא להפסקת

דיכוי של אוכלוסיה. דיכוי ע"י הגבלת חופש תנועה, ע"י מניעת חינוך, ע"י מניעת

שירותי בריאות וע"י מניעת חופש ועצמאות.

ובכן, אנחנו האוכלוסיה שאת מדכאת. דרום ת"א הוא המקום בו לא בונים בתי-

ספר עיונים, הדרום הוא המקום בו לא מקבלים שירותי בריאות ולכן אנשים

חיים 6 שנים בממוצע פחות מבמרכז. על הגבלת חופש התנועה של התחבורה

הציבורית ואין צורך להרחיב. אנחנו מזכירים לך: היכולת שלנו לחיות בכבוד

תחת קורת גג עם ביטחון שיהיה לנו מה לאכול - זו העצמאות שלנו, זה החופש שלנו!

את אולי לא זוכרת, דפני ליף, אבל אחרי שלושה שבועות קרו שני ניסים: האחד

הוא שמאות אלפים יצאו לרחובות בעקבות הניצוץ שגרמת. העם כולו תומך בצדק חברתי.

הנס השני הוא שהסקרים הראו שפתרון הפלת הממשלה אליו את חותרת לא שיכנע את הפריפריה.

ופתאום גילית אותנו מחדש. אפילו באת למהאל התקווה והכרזת בפני התקשורת "באתי לישון כאן הלילה",

וכמובן חמקת אחרי חצי שעה. אנחנו מזכירים לך: המאבק הוא ממושך, וננצח רק ע"י שיתוף פעולה!

את אולי לא זוכרת, דפני ליף, אז החלה תקופת הספינים, שבה חשבנו שיש לנו ייצוג,

שהמאהלים נעים כגוש אחד מאוחד, באופן דמוקרטי שקוף, אבל את וחבריך עשיתם הכל כדי

לטרפד את השמעת הקול האמיתי של המאבק. כשנבחר ועד פעולה בן 13 חברים,

הצבעה בה את וחבריך השתתפתם, פוצצתם את הדיון כמו אחרוני הפוליטיקאים. כשנקבעו

לכם 3 נציגים בהחלטה דמוקרטית, פוצצתם את הדיון. ושרפתם את המועדון.

אנחנו מזכירים לך: מאבק עממי חייב לתת ייצוג לעם!

את אולי לא זוכרת, דפני ליף, אבל השיא הגיעה במכתב המביש, הלא-אמין והמלא בדעות קדומות,

שרגב קונטס כתב ופרסם בידיעות אחרונות, בניגוד להפצרותינו, בשם מאהל גן התקווה. המכתב

נועד לעשות בנו שימוש ציני, ולהציג אותנו כאנשים שלא יודעים קרוא וכתוב, שמצביעים אוטומטית לביבי,

וכל זאת כדי לנגח את טרכטנברג בלי שידענו שאתם אלו שעומדים מאחרי זה. לא אנחנו כתבנו את

המכתב, אתם כתבתם. זאת לא עמדתנו, זאת עמדתכם.

דפני ליף, אם נותרה בך מידה מינימלית של יושר, ואת באמת רוצה להקשיב לנו ולדעת מה דעתינו,

אנו קוראים לך לשנות את דרכיך הרעות  ולהזמין את נציגי הפריפריה ולהצהיר ברגע זה, לעיני המצלמות,

אנחנו לא סקטור, אנחנו העם. וכפי שאמרת הסיסמה של מחאת האוהלים בספרד: 

"העשירים ומעמד הבניים, אם לא תתנו לנו לחלום, לא ניתן לכם לישון"

שכונת התקווה דורשת ייצוג שיוויוני!

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה