קריאה לרפורמה ביחס המדינה והרשויות לנפגעותי מין

ושוב כמו תמיד, גם בסיפור האונס הנוכחי של הילדה בת ה7 מבנימין, מתרכז בגבר, בתוקף. התלהמויות וויכוחים כשכולם מתחלקים לימין ושמאל, יהודים וערבים, שנאה וגזענות. וכמו בכל סיפור אונס ופדופיליה, הקורבן עצמה נעלמת מתחת כל רפש הפוליטיקה שצץ. אז בשם אותה ילדה, ובשם עוד אלפי ילדותיים שנאנסו ועברו פדופיליה, שלא באמת משנה להם ממי הם נפגעו. בין אם זה מאדם קרוב או זר, איש/ת חינוך, איש בתפקיד, בצבע אחר, ממוצא אחר, מ"גזע" אחר ובין אם זה בתוך המשפחה ממש, אני קוראת לשיח אחר. לשיח המתרכז בצלקות הבלתי אפשריות שאונס והתעללות מותירים בקורבן. PTSD (בהתעללות ממושכת זה יהיה CPTSD). יודעים מזה? אלו צלקות שישאירו אותך עם: סיוטים, התקפי חרדה, הפרעות אכילה, דכאון, התקפי בכי וזעם, דיסוציאציה וניתוקים, בעיות בזכרון ושיכחה, נדודי והפרעות קשות בשינה, נטיה להתמכרויות ומצבי סיכון, מחשבות טורדניות, קשיי קשב וריכוז, קושי בוויסות רגשות, איבוד אמון בסביבה ובעצמך, שנאה עצמית ורגשות אשם, נסיונות אובדניים, לצד מצבים פיזיולוגים של כאבי ראש, סחרחורות, דלקות ובחילות. ורק נגעתי על קצה המזלג. הצלקות הללו מונעות מכל אותן.ם מתמודדות.י PTSD, לנהל שיגרת חיים תקינה ונורמטיבית. כי: איך אפשר לקום לעבוד, כשאת הלילה העברת ללא שינה עם התקפי חרדה? איך אפשר לחלום על קריירה, כשהחלומות משחקים בתחומי האפור של אובדנות ומוות? איך אפשר לנהל מערכות יחסים, כשאת האמון בעצמך ובסביבה איבדת טוטאלית? אז אני קוראת בקריאה נואשת, לשיח. לרפורמה. אני קוראת לרפורמה  את כל אותן.ם פסיכיאטריות ופסיכאטרים שעובדים בקופות השונות, ומקבלים את כל הטראומתיות.ים ו- שואלים את השאלות הלא נכונות. כמו: מקטינים את החוויה. מעצימים את רגשות האשם על ידי כל אותן שאלות (כמו "למה לא קמת והלכת". או "למה לא סיפרת". וכן הלאה). מנסים לערער את שפיות הנפגע.ת (איך את.ה יודע.ת שהתנתקת?). מנסים לערער על אמיתות החוויה (את בטוחה שזה קרה? הרי התנתקת). ועוד אחרי כל הנ"ל, כשהמתמודד.ת כבר מתפרקים להם על יד השולחן- גם לא נותנים את האבחנה של הPTSD אלא פותרים ב"דכאון" או ב"הפרעת אישיות". אני קוראת לרשויות החוק והמשטרה במדינה, לעשות רפורמה בגישה לעברות מין, כי ברגע שהם מתייחסים לאונס כמו לרצח, בוודאי שיהיה מחסור בראיות. כי ברצח יש גופה המוכיחה, ובאונס נשארת "רק" נפש מצולקת, ולרוב זו מילה שלה מול מילה שלו. אני קוראת לרשויות החוק והמשטרה, לא לעמת נפגעותיי מין מול התוקפים, כי אומנם המטרה היא לערער, אבל היי!  ברור שנפגעות.י מין יתערערו. הן.ם עם PTSD. ברור שיתערערו בעימות. הם מעורערים מעצם הטראומה והפגיעה שעברו, הם כבר באו מעורערים לתלונה. אז בוודאי ובוודאי שיהיה בכי, בעיות ברצף הזמן ושיחזור, וניתוקים. זה הרי תסריט ידוע מראש שנועד לכישלון. אני קוראת לרפורמה, בכל מחלקות הרווחה. וכשמגיעה משפחה עם סיפור של פגיעה, לא לחכות עד המצב האובדני שיגיע, אלא להסביר מראש על הצלקות שפגיעה משאירה, על הפוסט טראומה והסימנים, ולהפנות לכל טיפול אפשרי. אני קוראת לרפורמה בטיפולים. להרחיב את מגוון הטיפוליים האפשריים דרך קופות החולים. משום שלרוב גם ככה המצב הכלכלי של הנפגע.ת לא יהיה משהו. אני קוראת לרפורמה בנתינת רשיון הקאנביס. כי לפעמים הוא מציל את הלילות של נפגעותי מין. אני קוראת לרפורמה בכל הקשור לבירוקרטיה המתישה במדינה הזו בכל הקשור לתביעת נכות/ עזרה בסיוע/הבטחת הכנסה וכן הלאה. גם ככה הנפגע.ת מותשים. אני קוראת להחזרת הפוקוס על נפגעות.י מין, המתמודדים כל יום מחדש, לחיות. והמענה פשוט לא קיים.והוא צריך להיות קיים, כי כשכל ילד.ה שישי.ת עוברים פדופיליה, וכל אישה שלישית נאנסת, זה טרור מגדרי.זו מגפה.ובמגפה צריך להתגייס כדי למגר אותה.

ואם גם אתן.ם קוראות.ים ומזדהות.ים, תחתמו. בתקווה שהעצומה תשלח ותלקח ברצינות, בכל אותן מחלקות וגורמים מיועדים במדינה.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה