גם בישראל רוצים לעשן

קנאביס

! ! !

הולנד – המדינה שלקחה את זה הכי רחוק, עם מאות קופישופס ברחבי המדינה, חנויות מסודרות שבהן ניתן לרכוש פרחי קנאביס משובחים או חשיש איכותי מתפריטים מסודרים, לקבל מידע, לעשן ברוגע ולהרגיש איך זה נראה כשלא עושים מקנאביס ביג דיל. תרבות הקנאביס באמסטרדם מאוד מפותחת ומפתיעה ביותר בביקור הראשון בעיר. כמות המוצרים הנלווים, למשל, היא אינסופית. מבחינת העושר התרבותי, הצבעוניות וההשקעה, תרבות הקנאביס בהולנד מזכירה מאוד את תרבות הוויסקי בסקוטלנד, תרבות הבירה בבלגיה, תרבות התיאטרון באנגליה או תרבות הבשר בארגנטינה. בהולנד לא רק שלא תרגישו אאוטסיידרים, אלא שאתם הולכים להיכנס לגן עדן אמיתי לאוהבי העשב המתוק.

מדי כמה שנים מרחפת עננה של שמועות שאולי בשנה הבאה יאסרו את מחירת הקנאביס לתיירים בהולנד, אך בעלי החנויות וראשי הערים הגדולות מתנגדים בתוקף. בינתיים השמרנים בהולנד לא ממש מצליחים להביא לשינוי, וגם תוכנית "אישורי הגראס" לאזרחים בלבד שהיתה אמורה להתחיל בשנת 2013,נעצרה ע"י הממשלה, ככה שבינתיים הולנד היא עדיין מקום ראשון בתחום.

קנדה – מובילה עולמית בגידול ובאיכות הקנאביס, בסובלנות כלפי הצמח ובאחוזי שימוש גבוהים (44.5 אחוזים מהקנדים התנסו בקנאביס במהלך חייהם). הרשויות סובלניות מאוד כלפי אחזקה בכמיות קטנות, ובערים טורונטו וונקובר אפשר למצוא קופי-שופס בסגנון "תביא את החומר בעצמך" לצד תרבות קנאביס מהעשירות והמפותחות בעולם (הקנדים ידועים כמומחים הגדולים ביותר לגידול קנאביס באופן מקצועי). 'בירת הקנאביס' של קנדה היא ונקובר, העיר היפהפיה בחוף המערבי של קנדה, שבה ניתן למצוא קופי-שופס, חנויות למגדלים ולציוד. רחוב הייסטינגס (Hastings) בעיר זוכה לכינוי "וונסטרדם" ובו תרבות הקנאביס המפותחת ביותר באיזור. תוסיפו לזה את האווירה הפסטורלית, הפארקים האינסופיים, הנוף עוצר הנשימה של האיזור כולו ואיכות החיים הגבוהה בעולם, והגעתם לאוטופיית קנאביס משובחת.

צ'כיה – המובילה באירופה באחוז המשתמשים באוכלוסיה – מעל 15%. צרכנית הבירה מס' 1 בעולם היא גם מדינה שהיתה מאז ומעולם סובלנית במיוחד כלפי קנאביס. הצ'כים אוהבים להתמסטל ולהשתכר, ובשנת 2010, בעקבות מחקר שהראה שמדיניות ההענשה רק הגבירה שימוש בסמים מסוגים שונים, החליטו בצ'כיה להפסיק לאכוף אחזקה של סמים מכל הסוגים (אך מומלץ תמיד להתעדכן אם החוק השתנה לפני שנוסעים, מה גם שהפוסט הזה לא מעודד צריכה של סמים מכל סוג, בטח לא כאלה שאינם קנאביס). באופן לא מפתיע, לא קשה למצוא חומר טוב בצ'כיה בכלל ובפראג היפהפיה בפרט, ותרבות הקנאביס (לצד תרבות בכלל) מאוד מפותחת במדינה. החוק בצ'כיה מתיר לגדל עד 5 (!) צמחי מריחואנה בבית, ולשאת עד 15 גרם מחוץ לבית.

דנמרק – בבירה קופנהגן, עיר שמזכירה בליברליות, בנינוחות, בתעלות ובתרבות האופניים שלה את אמסטרדם, ישנו רובע בשם כריסטיאניה, שנחשב לרובע אוטונומי/קומונה עצמאית, איזור שהיה פעם בסיס צבאי ועליו השתלטו היפים בשנות השבעים והפכו אותו לאיזור אלטרנטיבי שבו הממשלה כמעט שלא מתערבת, ובו ישנם דוכנים לממכר קנאביס על שלל צורותיו, שמרוכזים ברחוב פושר (Pusher Street). בכריסטיאניה יש חוק אחד: אסור לצלם תמונות. מדובר במקום מעניין למי שרוצה, לצד העישונים, לראות איך נראית מובלעת אנרכיסטית/אלטרנטיבית בליבה של עיר אירופאית שלווה, אבל המקום בהחלט לא מתאים לכל אחד, ויש בו חלקים שנראים מוזנחים או אפלים. מעבר לכך, בדנמרק כולה ההתייחסות לקנאביס היא ליברלית ביותר, ולמרות שמבחינת החוק היבש צריכתו עדיין אסורה, הרשויות משתדלות להעלים עין מהתופעה.

אוסטרליה - ארץ של שמש, חופש, שלום ושלווה, וגם של סובלנות מדהימה כלפי קנאביס. החוק באוסטרליה שונה ממדינה למדינה (למי שלא יודע אוסטרליה מחולקת למדינות, כמו ארה"ב), אך במספר מדינות (בעיקר בדרום ובמערב אוסטרליה) השימוש האישי בקנאביס מותר בכמויות קטנות. בנוסף, מציעה אוסטרליה תרבות קנאביס מפותחת מאוד, שמתאימה לאורח החיים הרגוע ונטול הדאגות של האוסטרלים ולתרבות הליברלית שלהם, שמזכירה מאוד את זו של החוף המערבי בארה"ב.

גרמניה – מהמדינות הסובלניות באירופה כלפי הקנאביס. בגרמניה החוק מאפשר אחזקה של עד 6 גרם קנאביס, ובערים כמו ברלין אפילו 10 גרם. בנוסף, בגרמניה תרבות קנאביס מפותחת למדי.

ספרד – שיאנית אירופה בגידול מריחואנה. החוק בספרד מתיר גידול של קנאביס לשימוש עצמי, וחלק נרחב באוכלוסיה מנצל את ההיתר ומגדל חומר משובח בביתו. ספרד מלאה בחנויות גידול, תערוכות קנאביס, תרבות קנאביס עשירה (לצד תרבות עשירה בכלל) ואפילו "מועדוני קנאביס" פרטיים. הספרדים אוהבים קנאביס, ובינתיים המדיניות הליברלית שלהם כלפי הצמח רק מוכיחה את עצמה כמוצלחת.

שוויץ – ידועה לא רק בנוף האלפיני היפהפה ובתרבות המעורבת העשירה שלה, אלא גם בסובלנות כלפי מריחואנה וחשיש. בשנים האחרונות הרשויות מעלימות עין מגידול של עד ארבעה שתילי קנאביס, פעולה שנחשבת כנורמטיבית כמעט לחלוטין בחברה. שוויץ היא גם מובילה עולמית בכל הנוגע לשימוש בקנאביס בתעשייה (המפ), ובקנאביס רפואי.

פורטוגל – המדינה עם מדיניות הסמים הליברלית ביותר באירופה. כחלק משינוי מדיניות המלחמה בסמים במדינה, הוחלט לבטל בשנת 2001 את העונשים הפליליים על אחזקת כמויות קטנות של קנאביס, ואף סמים קשים כמו קוקאין או הרואין. הממשל בפורטוגל הבין שאין דבר כזה "עולם ללא סמים" ושעדיף להתמקד בהסברה וטיפול מאשר בענישה והוקעה. אמנם מדובר בדה-קרימינליזציה (אי-הפללה) ולא ליגליזציה של ממש (שלא קיימת למעשה בשום מקום בעולם, פרט לצפון קוריאה), אבל בפורטוגל ניתן להחזיק באופן חוקי עד 25 (!) גרם של מריחואנה או 5 גרמים של חשיש.

בלגיה – שכנתה הדרומית של הולנד היתה מהמדינות הראשונות בעולם שבה החוק הבחין בין אחזקת מריחואנה לשימוש אישי לשאר עבירות הסמים. לפי החוק בבלגיה, אדם בוגר רשאי להחזיק ברשותו עד 3 גרם של קנאביס. תוסיפו לזה ארץ שלווה, תרבות בירה ואוכל עשירה ומרחק נסיעה מצחיק לאמסטרדם או פריז – וקיבלתם עוד מדינה שיכולה להתאים מאוד לחובבי העשב המתוק.

ארגנטינה – בואנוס איירס היא לא רק עיר יפהפיה ושוקקת חיים בסגנון אירופאי בדרום אמריקה, מסתבר שהיא גם מרכז קנאביס עולמי, לצד עיירות יפהפיות נוספות בהן ניתן לגדל (ולעשן) באופן חוקי כמעט לחלוטין. בשנת 2009 קבע בית המשפט העליון של ארגנטינה שמריחואנה לשימוש אישי היא חוקית למהדרין, וניתן אף לגדל מספר שתילים בבית.

צ'ילה - במדינה היפה והמפותחת בדרום אמריקה ממש לא עושים ביג דיל מקנאביס. לבוגרים מותר לצרוך קנאביס בכמויות קטנות ובדלתיים סגורות ללא הפרעה מצד הרשויות, ותרבות הקנאביס פורחת

בנוסף, ארבע מדינות בארצות הברית נחשבות לסוג של גן עדן לאוהבי קנאביס. באופן לא מפתיע, כל ארבעת המדינות הללו נמצאות בחוף המערבי של ארה"ב, איזור הידוע בליברליות ובסובלנות שלו:

המדינות וושינגטון וקולורדו, ארה"ב – שתי המדינות החלוצות, בהן עבר בשנה שעברה חוק במשאל עם שהתיר את השימוש בקנאביס לשימוש אישי. במדינת וושינגטון, בה נמצאת סיאטל, שזוכה בשנים האחרונות לתואר "העיר הכי מגניבה בארה"ב" (בונוס: הישראלים עוד לא גילו אותה!) כלבי המשטרה כבר אולפו שלא לחפש קנאביס. תוסיפו לזה את פסטיבל הקנאביס הגדול בעולם, ה"המפ-פסט", את מורשת התרבות והמוזיקה האדירה של העיר (כשמדברים על סיאטל אי אפשר שלא להזכיר את ג'ימי הנדריקס ואת סגנון הגראנג' המזוהה עם להקות כמו נירוונה ופרל ג'אם), בתוספת קולינריה, יין, קפה (סיאטל היא בירת הקפה של ארה"ב והעיר ממנה הגיעה רשת סטארבאקס) ואוניברסיטאות ענק עם סטודנטים מכל העולם, יחד עם הנוף והטבע עוצר הנשימה של האיזור – והגעתם לסוג של אוטופיה יפהפיה וצעירה ברוחה, עם פתיחות וסימפטיה לקנאביס, לתרבות עשירה ולכל מה שטוב בחיים בכלל. במדינת קולורדו גם עבר חוק דומה, וכעת גם מדינת הטבע היפהפה והעיר דנבר הופכות למוקד עלייה לרגל לחובבי הצמח המתוק.

המדינות קליפורניה ואורגון, ארה"ב – מדינות יפהפיות, מגוונות ומאוד ליברליות, אך לצערם הרב של התושבים, דווקא בשתי המדינות הללו, בהן תרבות הקנאביס היא המפותחת ביותר בארה"ב, משאל העם לא הצליח (בקליפורניה למשל הוא נפל על אחוז בודד) ולכן עדיין הקנאביס לא נמצא במעמד חוקי. בקליפורניה ישנם איזורים, כמו העיר אוקלנד, הסמוכה לסן-פרנסיסקו, שהרובע הסובלני ביותר שלה, בו פועלים מספר חנויות קופי-שופס, זכה לשם "אוקסטרדם". בחנויות הללו ניתן לרכוש מריחואנה ולעשן במקום על פי המודל ההולנדי, אבל רק באישור רופא (בקליפורניה קל מאוד לקבל אישור רפואי לקנאביס). באוקלנד אפילו קיימת אוניברסיטה (!) למדעי הקנאביס, "אוניברסיטת אוקסטרדם", בה מכשירים את הסטונדטים לגידול מקצועי של מריחואנה רפואית, וגם הופכים אותם ל"מומחי קנאביס" עסקיים, כהכנה ליום שבו הצמח יהפוך להיות חוקי בארה"ב ויהיה ניתן להתפרנס ממכירתו. מלבד הקופישופס הרפואיים שפזורים ברחבי קליפורניה, ותרבות הקנאביס המאוד מפותחת של ערים כמו סן-פרנסיסקו ולוס אנג'לס, ראוי לציין לטובה גם את פורטלנד, העיר המרכזית של מדינת אורגון, עיר בוהמית שנחשבת לא רק לאחת מהערים הירוקות והמתקדמות בארה"ב, אלא גם לצומת מרכזית של 'תעבורת קנאביס' מהדרום לצפון, מה שהופך אותה ליעד נוסף על ציר הקנאביס המפותח של החוף המערבי בארה"ב, מקום בו אפשר להנות משלווה, איכות חיים וקנאביס ברמה הגבוהה ביותר.