העברת תקציב לרפורמה הביטוחית בתחום בריאות הנפש

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד, 1994 הטיל על משרד הבריאות את האחריות על  שירותי בריאות הנפש. אולם, מיום חקיקת החוק מבקש משרד הבריאות לערוך רפורמה מבנית וביטוחית בשירותים אלו. הרפורמות המדוברות שלובות זו בזו ולא יכולות להתקיים אחת בלי השנייה. רפורמה זאת מבוססת בין השאר על המלצת ועדת החקירה הממלכתית משנת 1990, ועדת נתניהו, שלפי המלצותיה יש להטיל את האחריות למתן מכלול שירותי בריאות הנם על קופות החולים ושירותי בריאות הנפש ישולבו ברפואה הכללית.

הרפורמה המבנית עיקרה הוא צמצום מספר מיטות האשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים ובמקביל פיתוח תשתית קהילתית ושיקום אנשים בעלי בעיות פסיכיאטריות, העברת המטופלים מבתי חולים פסיכיאטריים לטיפול קהילתי התאפשר בעזרת תקציב סל שיקום.

הרפורמה הביטוחית עיקרה הוא העברת שירותי בריאות הנפש מידי משרד הבריאות לידי קופות החולים. במסגרת זו הוטל על המדינה להעביר לקופות החולים תקציב סל שיקום.

הרפורמה המבנית יושמה, אמנם הרפורמה הביטוחית לא יושמה. משמעות הדבר היא שנוצר מצב בו הטיפול בפועל עובר מידי המדינה לידי קופות חולים, אבל אל קופות החולים לא מועבר כראוי תקציב. בפועל בחודש מרץ 2006 הופסקה עבודתן של ועדות סל שיקום אזוריות שהיו אחראיות על נושא תקציב סל השיקום. בעקבות עתירות של ארגונים שונים לבג"ץ בשנת 2007 הוחלט שעבודת הועדות תחזור לפעילות והסכם סופי בין משרד האוצר ומשרד הבריאות יעבור בחקיקה התקציבית של 2007. ההסכם שהיה אמור לעבור דרך חוק ההסדרים ב-2007 קבע כי מעכשיו שירותי החוק השיקום יינתנו על פי מכסה שנתית ולא על פי חוק. משמעות הדבר היא שתהיה מסגרת תקציבית (היא המכסה השנתית) שכאשר תגמר יגמרו גם שירותי השיקום בקהילה למי שלא יישלם יותר. על פי חוק משמעותו שיש זכאות מסוימת והתקציב (במסגרת התקציב המוגבל של משרד הבריאות כמובן) לא מהווה משקל או הגבלה. הסכם זה בין משרד האוצר למשרד הבריאות נעשה ללא כל התייעצות של גורמים נוספים שמעורבותם חשובה כמו המועצה הארצית לשיקום נכי הנפש בקהילה. ההסכם לא עבר בחוק ההסדרים בעקבות התנגדויות של ארגונים שונים, אבל נחתם בסוף כהסכם עוקף כנסת בין משרד האוצר ומשרד הבריאות.

הרפורמה הביטוחית בגלגולה הראשון יכלה לעבוד לולא המדינה הפסיקה את מימון סל השיקום והוסיפה תיקונים לחוק הרפורמה. התיקונים שנעשו בחוק הרפורמה בשנת 2006 משקפים את הטענה שהרפורמה דוגלת בהפרטה ופוגעת באוכלוסיות חלשות בחברה. התיקונים עוסקים גם בנכי נפש שעוברים טיפולים אמבולטוריים (ללא אשפוז) וגם בנכי נפש אשר מאושפזים בכפייה. רצוי לציין שנכות נפשית וכל סוג אחר של נכות על פי הגדרת ביטוח לאומי הוא כל אדם שעקב נכותו צומצם כושרו להשתכר ב-50% לפחות או לאישה עקרת בית שכושרה לתפקד במשק בית צומצם ב-50%.

התיקונים קבעו כי כל אדם שנזקק לטיפול פסיכו-תרפיוטי צריך לשלם דמי השתתפות של כ-94 ש"ח על כל פגישה עד הפגישה ה-15 , ומהפגישה ה-16 ואילך דמי השתתפות של כ-142 ש"ח לכל פגישה.

נכי נפש שגם ככה לאו דווקא מסוגלים לפרנס את עצמם חיים בדרך כלל על קצבאות נכות של ביטוח לאומי ודמי השתתפות כל כך גבוהים עשויים להציב אותם בבחירה של מזון מול טיפול נפשי הולם.

עוד הוחלט במסגרת החוק שקופות החולים יצטרכו להיות שותפות במימון דיור קהילתי לנכי הנפש הזקוקים לכך (תזכורת: בעקבות הרפורמה המבנית צומצמו מיטות החולים בבתי חולים פסיכיאטריים והשירות עבר להיות שירות קהילתי). על מנת לממן את הדיור הקהילתי התחייב משרד הבריאות להעביר תקציב של כ-36 מיליון שקלים מתקציב השיקום. במקרה זה יכולה קופת החולים להצר עין ולעשות כרצונה בכסף שמיועד לדיור קהילתי שישקם את נכי הנפש.

לסיכום, הרפורמה הביטוחית בגלגולה האחרון עם כל השינויים שחלו בה, היא בעצם הפרטה של שירותים שבמדינה דמוקרטית, מערבית, מתוקנת בשנות ה-2000 צריכים להיות מסובסדים,אם לא גם מסופקים על ידי המדינה באופן ישיר. רפורמה זו יוצרת פגיעה חמורה בזכותו של כל אדם להגנה על חייו על גופו ועל כבודו.זכות זו היא גם חוק יסוד במדינת ישראל. חוסר טיפול באדם נכה נפשית מהווה פגיעה ולא הגנה על חייו ועל גופו.

כמו כן הרפורמה יוצרת מצב שמגדיל פערים סוציו-אקונומיים. אדם שיש לו או למקורביו כסף, יכול להרשות לעצמו טיפול ושיקום נפשי הולם, אדם שאין לו כסף צריך לבחור בין הארוחה הבאה לטיפול הבא.לכן אנחנו קוראים לכם לחתום ולהשפיע, אם יעבור תקציב לרפורמה הביטוחית ולקופות החולים תגמר הסחבת והכסף יעבור למי שצריך אותו ומגיע לו הטיפול הנכון