שר הביטחון התייחס מיידית למחקר שמעיד על קשר בין טרור להרג נרחב של פלסטינים

מוקדם לקשר את הפיגוע בת"א לכך, אבל בשל העובדה ששנים לא התרחש פיגוע מסוג זה עולה חשד כבד שהרג חפים מפשע בעזה פוגע לא רק בדמותינו המוסרית, אלא גם בבטחונינו.לא סביר שפתאום נוצרה יכולת מבצעית לפיגוע באוטובוס בת"א אחרי שנים של שקט, הרבה יותר סביר שנוצרה מוטיווציה חדשה לכך עקב מבצעים "פחות סטריליים", כלשון הפרשנים הצבאיים.לפני מספר חודשים כבר פנתה אליך ח"כ זהבה גלאון בנושא, וביקשה, על בסיס תחקיר זה, לברר האם במערכת הביטחון התקיים אי-פעם מחקר מקיף הבוחן עד כמה תורמת מדיניות ביטחונית המרבה בנפגעים אזרחיים למוטיווציות של המתגייסים החדשים לשורות הטרור. תשובה טרם התקבלה.הבסיס לבקשתנו הוא תחקיר של "רבנים למען זכויות האדם" [http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/08/8927/] המתבסס בתורו על מחקר של מרכז יפה למחקרים אסטרגיים, מ-2004 (של שאול קמחי ושמואל אבן). בתחקיר הודגשו ממצאים חשובים מהמחקר על המוטיווציות של מחבלים פלסטינים. המחקר מצא ש-13 מתוך 60 מחבלים מתאבדים (שכשלו במשימתם, נתפסו ורואיינו), היו במובהק כאלו שביטאו שאיפות נקמה על הרג\\פציעה כמוטיווציה ישירה ועיקרית לרצונם לפגע. כלומר הרג נרחב, שהניע רגשות נקמה, אחראי ישירות לכ-22% של המתגייסים לטרור.כמובן שהקטגוריה הזו עוסקת רק בנוקמים הישירים. היא לא יכולה לזהות את מי שההרג וההרס הצבאי שחוו דחפו אותם לזרמים רעיוניים לאומנים או דתיים-פאנטיים, שהפכו למוטיווציות הישירות להתגייסותם למען הטרור. סביר להניח שכאלו יש לא מעטים. עוד יצויין כי מימצאים אלו דומים למימצאים של מחקרים בינלאומיים, ביניהם המחקר המקיף ביותר עד כה על המוטיווציות של טרוריסטים, שנעשה באוניברסיטת פלינדרס האוסטרלית. שם היה הדגש על נקמה, תחושת השפלה ונטיות אלטרואיסטיות.וכך נראה שיד חופשית למלחמה בטרור, המלווה בפגיעה נרחבת באזרחים, היא רוח גבית למי שמגייסים את הדור הבא של ארגוני הטרור. לכן חובתינו לבחון משוואה שונה: הימנעות מחיסול היא לא רק בשביל להגן על חיי לא מעורבים בקרב הפלסטינים – מטרה ראויה כשלעצמה – אלא על מנת למזער את כוח הגיוס של ארגוני הטרור למערך הרקטי ולשאר הפיגועים. מלחמה אמיתית בטרור היא לא כזו המתדלקת אותו. לכן גם מנקודת ראייה ביטחוניסטית ופנים-ישראלית, יש לערער על ה"רווח" הטאקטי שבחיסול המלווה בנפגעים אזרחיים מרובים.