האומה הישראלית - הגדרתה

"העצומה לאנשים חושבים"

״שמע ישראל ה׳ אלקינו ה' אחד". "מלא כל הארץ כבודו״. ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו". אמונתנו היא שאין עוד מלבדו ואפס זולתו, כל היצורים כולם נבראו לכבודו וכל תכליתם ושלמותם היא להתקרב אל אור פניו, לזכות לטוב ולחיים הנצחיים, כי כל רחקיו יאבדו.

וביחוד העם אשר בחר ה' "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", הנה בא בברית ה' להיות שם ה' נקרא עליו, ושיראו בכל מעשיהם ודרכיהם, כי אותם הבדיל ה' לו לעם סגולה ולעם קדוש.

ועד הדורות האחרונים הודו הכל כי עם ישראל עם ה' הוא ועם התורה הוא. ואפילו אלה אשר בחייהם הפרטיים עברו על התורה. ועל כן היה פשוט בעיני כל איש ואשה פסקן של הראשונים והאחרונים, שהמומר לכל התורה ולעבודה זרה והמין הוא כפורש מדרכי ציבור וכמשומד שהוא כעכו״ם, המובדל לגמרי מהעם הנבחר. ואף אם ראו איזו מעלה בפושעי ישראל ביחס לפושעי אומות העולם, לא בטלו בשביל זה את ה״נבזה בעיניו נמאס״. אלא מצאו בזה גדלות נשמת ישראל, שרישומה ניכר אפילו בזה שנתרחק וצלל בתהום רבה.

אבל בדורות האחרונים התחילו המינים ללחום בעיקר על החיים הצבוריים ונגד ההבדלה שהבדיל ה' את עמו משאר העמים והבחירה אשר בחר בם. כמו כן נגד השלטון של תורת ה׳ ומצוותיו בחיי הגוי הקדוש, שבזה היו ישראלים מצויינים. ובשביל זה התחילו בהסתה פרועה נגד התורה, האמונה והמצוות, והשמיצו את המחזיקים בהן, וביחוד את גדולי ישראל ומנהיגיו. ובזה היו שותפים לאנטישמיים היותר גדולים שלקחו מהם לא רק את חכמתם, עלילותיהם ושקריהם, אלא גם את תכסיסיהם, לפסוע על ראשי עם קדש ולרדות בם. והעיקר, שיעבור השלטון לידי שלוחי השטן ולרומם את שמם. ואם עוד הניחו לאנשים בתור פרטים ללמוד תורה ולקיים מצוותיה, הנה לחמו בכל תוקף להשתלט על הצביון הכללי של עם ישראל, לעצב את דמותו, ועל חינוך הבנים והנהגת הקהילות.

והשטן לובש צורה ומחליף צורה לפי הזמן והמקום. ברוסיה על ידי עלילות לפגי הצאר ומשרתיו; בהונגריה ועוד מדינות על ידי השרים ונבחרי הקונגרס; בארצות המזרח על ידי ממון הנשלח לשם; באמריקה על ידי השלטון בכל המקומות הצבוריים, אם על ידי דמוקרטיה או על ידי ביורוקרטיה, וברוב על ידי ביורוקרטיה, כי במה שנוגע לשומרי תורה נשכחים כל הנימוסים האלמנטריים.

וגם בשיטות הכפירה השטן לובש צורה ומחליף צורה. כאותו צבוע זכר שלאחר שבע שנים נעשה עטלף וערפד וקימוש וחוח ולבסוף נגלה שהוא שד. שבכל דור, לפי הזמן והמצב, כשנתגלה כזבה של שיטה אחת הוא לובש צורה אחרת לתכלית העיקרית, להתאים את עם ישראל לרוח הכפירה בה' ולהיות ככל הגויים.

בתחילה התחילו להתערב בין הגויים ובמשך הזמן להטמע ביניהם, אבל העמים הרי יש להם דת של אלילים, שנשמת ישראל לא תוכל לעכלה, עמדו וחדשו לשנות ולקצץ בתורת ישראל עד שתתאים לגמרי לדתי הגויים ולא ישאר בה דבר המעכב ועוצר מלחיות חיים של הפקר, אשר שכנינו חיים בהם, ולא השאירו בתורה אלא את הדברים שגם הגויים מתגנדרים בהם.

ולזה יצרו ספרות שלמה של כפירה בתורה שבכתב ובעל פה והשמצתה, כפי שקבלו מהאנטישמיים, ועל ידי הוספת ציונים וידיעות והבלים חדשים מאנשים ששנו ופרשו, וגם מאלה שלא קראו ולא שנו, קראוה חכמת ישראל.

אבל דא עקא שעיקר עצת השטן לשנות את צורת עם ישראל לא הצליחה, מכמה טעמים. האחד, כי המתערבים בנויים נטמעים מהר ולא יכירום עוד מקומם בכלל ישראל. והשני, כי השקר הגלוי לעשות בתי פולחן ודת ובתי־תפלה ללא אמונה כי אם לכפירה בה' אין לו מקום באדם שיש בו איזה רגש אנושי. והטעם השלישי, הכי נכבד, שהוא לא בצדקתנו ויושר לבבנו, אלא ברשעת הגויים. כי להתערב בגויים צריך נם דעת בעלים והרשע אינו רוצה להתדבק בברוך. וגם שהגויים מרגישים בשפלותן וכזבן של הנפשות האלה שאינן לא יהודי ולא גוי וההתערבות איננה טבעית. ועל כן הרבה מבני ישראל שרגש הכבוד שלהם עוד חזק בהם, אינם יכולים או אינם רוצים להתרפס ולהשפיל עצמם להדחק בחבורה שאינה סובלתם ולהיות באוירה של פחד וחשד תמידיים.

ובעת ההיא קמה ונתחזקה בין הגויים תנועת הלאומיות, שבין הגויים עיקר סימנה היא השפה והארץ. ואז נוצרו שתי שיטות חדשות, להתאים את דמות ישראל לרוח הכפירה, בלי שיצטרכו להשאיר מהתורה והאמונה וקיום המצוות כלום, אלא את הרגש הלאומי בלבד. האחת, בזה שנשאיר מכל רכושנו הרוחני את השפה היהודית, ודברי ימי ישראל יתחילו מאז שהתחילו להדפיס באידיש את ספרות רוח הגויים. ואף כי התכנית של האידיש להעם חכם ונבון קטנה היא מאד. אבל באשר הסוציאליזם הוא עיקר תורתם, על כן הם מסתפקים במועט יותר, אבל בשביל העם וביחוד לאלה שאינם סוציאליסטים לא היה זה מספיק כלל.

ועל כן ראו בעלי הרעיון הלאומי הציוני להשלים את הלאומיות החילונית גם בשפה וגם בארץ מיוחדת. וכדי לתת איזה סיפוק לנפש הישראלית השואפת למקורה שיהיה לה כוח המושך ללבבות ישראל, במקום תורת ה׳ ואמונתו, לקחו להם בתור שפתם, כדי להפיץ על ידה את שיטת הכפירה, את שפת קדשינו אשר בה ניתנה תורה לישראל. ולארץ בחרו להם בארץ קדשנו, הארץ אשר השכינה שרויה בה ואשר כל רגב אדמה קדוש ומחויב במצוות, אשר אהבתה תלויה בלב כל אדם מישראל. וישוב הארץ הוא מהמצוות היותר גדולות ורבים מגדולי ישראל השתדלו לקיימה גם עכשיו למעשה. והלא זה יעודנו מבוראנו ותקוותנו מעולם היא שיחזירנו ויחזיר שכינתו לציון. ובזה מצאה קליפת נוגה כר נרחב, כי הם מצדם אינם צריכים לוותר לדת כלום, כי אצלם השפה והארץ הם דברים חילוניים ולהנשמה הישראלית הרי זה סיפוק רוחני, שהרי גם חלק מהתורה הוא.

ולמעשה יגרום שהרי יסייעו גם המחזיקים בתורה משום אהבת ציון וישוב ארץ־ישראל.

ואז יצאו הגאונים והגדולים ואסרו להשתתף עמהם בהפצת רעיונם ובמעשיהם, כי ראו בזה רפורמה יותר גדולה מזו של הרפורמים. בהכרזתם, כי לא עם התורה אנחנו כלל, אלא עם בעל רגש לאומי, ואת כל מקבלי התורה ומוסריה מאז ומעולם סילפו להעמידם בתור לוחמי הלאומיות ומהתורה ומצוותיה וחגיה לא השאירו אלא מה שיכלו לסלפם ולהפכם לחגים ומנהגים לאומיים, ולעקרם לגמרי משרשם ודבקותם בבורא עולם וצור ישראל.

ואפילו יאמר המשתתף, שהוא עושה רק לשם מצות ה' הלא אסור להתחבר לרשעים, אפילו לדבר מצוה. וכל שכן כשמסכים כי גדולי הרעיון הלאומי החילוני יעמדו בראש. הרי בזה הוא כמסכים לשיטתם הכפרנית, שהלאומיות היא דמותו הכללית של עם ישראל, בעוד שהדת ועבודת הבורא אינן אלא ענין פרטי ולא תכלית היצירה. וכל שכן כשמהללם ומכבדם ומחזיקם לגדולי ישראל, אפילו כשהם מינים ומסיתים ומדיחים, הרי הוכיח בזה שאיננו מאמין כי אמונת ה׳ ועבודתו הן תכלית העולם ועם ישראל. וכשם שהכור בוחן הזהב, כן האיש נבחן לפי מהללו. ואם אחד, הדת והלאומיות שווין אצלו, הרי אין זו האמונה בה' אשר מלא כל הארץ כבודו.

וגם כי ראו את הנולד, שאם תוסד מדינה עם ממשלת כופרים בה׳, בודאי יעבירו על הדת את כל השוכן תחת ממשלתם, וכל שכן את כל איש אשר יעלוהו שם, שהם יהיו אלה אשר בידם מפתחות פרנסתו וסידורו. וכל המחטיאו הלא הוא גדול מההורגו. והטבה גשמית על ידי כפירה בה׳ היינו יכולים להשיג ברוב ארצות גלותנו ואף בארצות האינקויזיציה.

ואנו רואים זאת כאסון הגדול ביותר, אם חלילה יפתה לבנו לחשוב כי הרגש הלאומי הוא העיקר ולא אמונתנו בה׳ וקרבנו אליו.

(בעיות הזמן, הרב ראובן גרוז'ובסקי)

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה