שינוי חוק דמי המחלה

חוק דמי המחלה בארץ נקבע על פי שני מקורות עיקריים –

1)      חוק דמי המחלה

2)      הסכמי העבודה לסוגיהם

חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות ליום וחצי מחלה בתשלום בגין כל חודש עבודה, עד למקסימום של 90 ימי מחלה.

גובה דמי המחלה: בעד יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה, בעד יום המחלה השני והשלישי משולמים דמי מחלה בגובה 37.5% מהשכר הרגיל, ובעד יום המחלה הרביעי ואילך דמי המחלה הם בגובה 75% מהשכר הרגיל.

אלה הן זכויות המחלה הנחותות ביותר הנהוגות!!!

 

בקצה השני של הסקאלה נמצאים עובדי המדינה, שתנאי עבודתם כוללים זכות ליומיים וחצי מחלה בגין כל חודש עבודה, ללא הגבלה על הצבירה המרבית.  דמי המחלה שווים לשכר הרגיל (דהיינו 100%), החל מיום המחלה הראשון.

בין שני קצוות אלה נמצאים ההסכמים האחרים בעניין זה, כל מקום עבודה וההסכם הנוהג בו. כאשר אין הסכם בעניין דמי מחלה, חלות הוראותיו של חוק דמי מחלה.

בנוסף לזכות בסיסית זו, קיימים חוקים אחדים העוסקים בדמי מחלה בגין מחלת ילד, מחלת הורה, מחלת בן זוג ובדיקות הקשורות בהריון של בן זוג. כל החוקים הללו מעניקים זכות להיעדרות, בהתאם לתנאים הקבועים בהם, על-חשבון מכסת ימי המחלה שצבר העובד.

ולשאלתי...

מדוע חוקי המדינה אינם מספיק טובים עבור עובדי המדינה והם נהנים מתנאים מצויינים?! בעוד שאר הציבור נאלץ להסתפק בתנאים מחפירים שמאלצים אותו להגיע לעבודה חולה ובכך לסכן את עמיתיו בהידבקות ולהיעדרותם עצמם מן העבודה. ובמקרים של מחלת ילד עלינו למצוא סידורים מאולתרים עבור ילדינו החולים אשר זקוקים לנו בזמן מחלתם הכי הרבה כדי שלא ינכו משכרנו בגין היעדרות נוספת.

תנו לבן אדם להיות חולה יום-יומיים ושלמו לו את המגיע לו 100% מהשכר ומהיום הראשון!!!

 

אם גם אתם נמצאים בסקאלה הנמוכה ו"נהנים" מהתנאים הנחותים ביותר - עזרו לי להביא לשינוי חוק דמי המחלה כך שמה שטוב לעובדי המדינה, יהיה טוב מספיק עבור כלל העובדים במדינה.  ואם לא בכלל המדינה, אז לפחות במקומות העבודה שלנו...!

תודה,

לאה