בת עין שלנו?! בנים ממשיכים

לפני שנים רבות, ברחבי העולם היו אנשים מיוחדים במינם, הם חלמו כולם את אותו החלום ..,להגיע לארץ אחת שאין כמותה.בארץ הזאת בדמיון שלהם היה כפר קטן,כולם שם היו דומים, הם האמינו באותם דברים וכולם דיברו אותה שפה, זה היה כזה כמו ציור מעורפל... שהיו רואים שם את עצמם מתחתנים ומביאים ילדים , שותלים עצים ומגדלים תרנגולים, היה שם צבעים רגועים והיה אפשר לראות שם את השקיעה. זה היה ארץ החלומות שלהם..אותם אנשים היו עקשנים בדעתם , הם האמינו שאם רוצים באמת, אז הכל אפשרי.אז הם דבקו בחלום וכל אחד בדרכו הפף עולמות.הם עברו מסעות , טלטלות , ויתורים ומלחמות משפחתיות,הם הגיעו בסוף אל ארץ החלומות.

ואז התחילו להתפשט השמועות בסוד, שיש כזה מקום על ההר גבוה, וכדי להגיע עליו יש שביל מעוקל,והוא אולי כמו הציור המעורפל .לאט ובזהירות אנשים התקבצו להביט. ובכל צעד קדימה, ראו האנשים שאין זה מקום פשוט בכלל, למקום ערבו המון סכנות. המקום בכלל היה עדיין כלום...את האנשים המיוחדים האלה הדריכה האמונה , היא נתנה להם אומץ וכח רצון וכולם נרתמו למשימה.ואז הם יצרו עולם...ובאנו אנו הילדים.כאלה קטנים עם ההורים ביחד את החלום מגשימים.בנינו טרסות ,שטלנו עצים ,עקרנו קוצים , בנינו לולים, בנינו מעיינות ,גידלנו חמורים, עם הערבים היינו נלחמים ,היה לנו בית ספר שכמעט לא היו בו מקצועות, בחורף היה לכולנו בבתים נזילות, והכל היה כל כך יפה כי היה לנו אוויר טוב , והיה טבע לטייל, ובלילה ראו מלא כוכבים, ועשינו מדורות ודילגנו יחפים, וניגנו בגיטרה ובשלג היינו בונים מזחלות, ובקיץ היינו בונים מחנאות, ובשבת הולכים לתפילות ומקבלים סוכריות, ופעם בשנה את משפחת בת עין היינו חוגגים וכולנו היינו על ההפקה שבועות עובדים.

המבוגרים בשקט היו שמחים שעולם אחר אנחנו לא מכירים-המקום, האנשים, השקט, החופש, הטבע, הרוחניות והשוני חילחלו לנו אט אט לתוך האישיות והמילה בת עין נהייתה חלק גדול מהאופי שלנו. והיינו כולם כמעט אותו דבר , לא ידענו שאנחנו עוף מוזר ...

וכך התחלנו להתבגר – העולם של בחוץ התחיל להציץ ולפעמים סחף אותנו איתו , תהייות על העולם, להכיר, לחוות, לנסות, ללמוד, זה היה מרתק וחדש וזה היה לפרוץ גבולות, להרגיש את החופש ולהרגיש עמצאי ומחליט.וככל שנכספנו יותר העולם של בחוץ היה נראה יותר ויותר שקרי.הלחץ להשגיות, תחרותיות ההצלחה, טכנולוגיה , הרצון לעוד ועוד, גשמיות, לחץ חברתי אתומי! מבפנים תמיד הסתכלנו על המערבולת מבחוץ.חלמונו על בית עם חלקת אדמה ומקום למדורה.והיינו הולכים בגבעות הריקות ומתכננים תיכנונים.איך נחייה כולנו באותו מקום והילדים שלנו יהיו חברים וכל אחד ילמד אותם דברים אחרים.

זו הייתה תקופה כזאת, שהתחילו להגיע לכפר הרבה אנשים ממקום אחר.כי הם ראו את היופי, והאנשים המיוחדים, והשקט .אבל היה להם כל מיני תכונות של העולם של בחוץ. הם רצו להשליט סדר חדש וחוקים חדשים , הם השתחלו למערכת והתחילו לשנות דברים בגאווה שהם מלאים באנרגיה וצעירים ובאו מעולם אחר של חכמים.הם בכלל לא הבינו שבעולם שלנו הקטן, זה המקום היחיד שמכל זה הוא עדין מוגן.והכי לא היינו מבינים..איך לטרמפיסטים פתאום לא עוצרים.

המשפחה המורחבת התחילה להתפצל .ואיך פתאום גם חלק מזקני הכפר שכחו את כל העבר , ניתקו רגשות ויאללה לקבוע עובדות חדשות.אז איך שהרגשנו שזה המקום ופה יהיה לנו טוב.הם נהיו פתאום רוב. ולא על הכפר , אלא במקומות המשפיעים והכל כמובן מאינטרסיים אישיים.

הרגש שמנחה, הרצון לחיי אמת, הדת , היינו כל כך צעירים 18-19-20 והופ ישר לנישואים.לא היינו כמו האנשים של העולם מבחוץ. קרירה? לימודיים אקדמאיים? ביסוס? לא היה לזה זמן.אז איפה נגור? ואיך מתקיימים? הרי ידענו לעשות דברים,שרק בבת עין הם היו נחשבים,ופה זה כל החיים,... אז,משכירים דירה אצל השכנים..אבל אז מה התברר? לועדת קליטה אנחנו צריכים למהר. כי אין להשכיר אם לא התקבלת.. ולא משנה שפה גדלת..

"להשכיר דירה? אתם לא ברשימה.יש קטוגוריות חדשות שבהם אתם לא עומדים, כי יש חוקים חדשים ושלבים .. דברים השתנו.. אתם בכלל לא מתאימים."באמת הבגדים שלהם היו קצת יותר ארוכים...

ופתאום סביבנו התחילו לקבל חלקות אדמה , חלקם לבני המשפחות הותיקות וחלקם למי? לאנשים החדשים מבחוץ...שיהיה להם נח להשליט את הסדר ולגבות את הכספים ..כי הרי מי ישלם על המדרכה שלהם? ועל הפנסים?! זו הזדמנות לבנות, וילה מטורפת עם דירה להשכיר, ומשתלם במחיר.

"הכל פה מוזנח ולא מפותח אז יהיה מקום לשינוי .כולם פה עייפים והמובילים כבר מזדקנים , וכבר השתחלנו למקומות הנכונים.וזו הטענה.. שאתם לא מכבדים ושונים.אז זהו זה נגמר. המערב הפרוע שלכם הוא עבר. אידיאולוגיות יש כבר אחרות, יותר מפותחות , עם אסטרטגיות נכונות ויותר דתיות הדוקות.."

האידיאולוגיות היו של העולם הזר,מעורבות בהסתמכות על מראה ולא על העיקר. להכניס כספים, להראות מודרניים, מערביים, עירוניים.מהיום יהיה פה משטרה ,גדר גבוהה, בנייני ענק במקום השקיעה ,פיקוח על כיפה מספיק גדולה, זה יהיה מלווה בלהביס את התושבים הותיקים (ההורים האמיתיים), ו..אותנו הילדים. ואנחנו שהרגשנו בנפש קשורים, נפגענו מאוד וחיפשנו תחליפים ,אז מה לעשות?,בידיים לבד נבנה גרוטאות .רק כדי בינתיים לגור.

וכל כמה זמן ניסינו לכפר של עצמנו להתקבל.כדי שדעתנו תשפיע ונחזור להרגיש שייכים.וגם כשראינו שאחרים מקבלים חלקות אמיתיות שמתאימות גם כשיש ילדים ,וזה מה שחלמנו כל החיים....בצחוק של זלזול, ובהסבר מעורפל של רובוטים של העולם של מחר.שוב ושוב קיבלנו תשובה שלילית נחרצת.

כעס ועצבים, מכתבים, בקשות, הרי זה בכלל שלנו צעקנו נואשות.התחייבנו לעמוד בתנאים ולהתאים עצמנו לתקנות. אל אף שמדוע בכלל אנו צריכים להתקבל???איך הצליחו כל כך להתבלבל??!!

ויום אחד השתיקה הפסיקה, ההורים שכל כך אותנו הבינו ,הם הרגישו אותנו ונלחמו בשבילנו, הם פתחו לנו דלת וקיבלו אותנו .כי הם היחידים שידעו לראות , שאנחנו לא שונים, והם לא מעדיפים שבתל אביב היינו גרים.פתאום נשבה בנו רוח חדשה וראינו עתיד לתקווה שנעלמה.

יש עוד שלב, זה עדיין לא נגמר.יש כזה חוק שיש הצבעה.גם אם אתה שפוי ובעל דעה.כי צריך לבדוק!! אם יש אנשים שלא מוכנים לשתוק.כי בטוח יש אנשים שקשה להם מאוד העובדה, שיש זכויות לילדים ממשפחה ותיקה.

אז אנחנו בינתיים פה גרים, משלמים את המיסים, עומדים בכל החוקים ומחכים.

לא עברה לה עונה ואת ההורים התומכים ואת האנשים הנכונים )מהמקימים(. מדיחים!על הסתמכויות שקריות ובצעדים מרושלים.

בזה העת הוחלט שהכי נחוץ , הנהלה מבחוץ.מישהו שלא מכיר ויודע. הוא שולט בחוק באופן משגע!!!!הוא יעשה פלאים ,יציב עובדות ויקשר אותנו עם השלטונות .שכולם יראו שבת עין כבר שונה.

ואז המכתבים התחילו להופיע. עם חתימת האחראי החדש שהגיע.

ולא היה במכתב הראשון הרבה הסברים."נכון שאתם מחכים , אבל הסטטוס כרגע עם הבנים ממשיכים...שלקלפי אתם לא עולים!החוקים כבר שונים.זה גם לא משנה מה היה ואמרו ,שחררו ולכו.כי בית פה אתם לא תקבלו!"כל אחד מאיתנו קיבל סיפור אחר,מדוע על בת עין הוא צריך לוותר.וברברים שכמונו לא יודעים במכתבי חנופה להילחם,לא מצליחים להיתנחם.נפגשנו כולנו וגם ההורים ,שוקלים את כל הדרכים האפשריות,אבל למי לפנות ? לאחראיים?הרי הם לא אנושיים!

המכתב השני ממש מעורר השראה.הנדון הוא בניית הגרוטאה."לצערי בצעת בנייה בשטח שלא מיועד לכך.אבקש להחזיר את המצב לקדמותו תוך 21 יום.במידה והדבר לא יתבצע נאלץ לפנות לדין תורה בנידון.וכן, במידת הצרוך, לאמצעיים משפטיים נוספים.מובן מאליו כי כל ההוצאות הכספיות יחולו עליכם."

מעניין כמה אתם שעל זה אתם מסכימים?!כי כך הדברים מתגלגלים.היום זה לנו הבנים ומחר זה יהיה לותיקים,על מרפסת בלי תקנים, או על כמה מטרים נוספים.

ככה.במכתבים שקטים,מכל הצדדים האפשריים.אותנו הבנים ממשיכים, אחרי כל השנים,

מבת עין מגרשים.

אל אף שהתחייבנו לשמור על הכללים!

אנחנו לא נשתוק. אנחנו נלחם על המקום שלנו!ואם אתם האחראיים לא רוצים להיות מאוכזבים , תשקיעו את המאמצים בדברים מועילים.

שנזכה לאחדות העם,גאולה במהרה ובניינה של ארץ ישראל השלמה.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה