חוסר המוכנות של ישראל לרעידת אדמה

מדינת ישראל שוכנת על הגבול שבין לוח אפריקה ובין הלוח הערבי, בקרבה לאזור שמתחוללת בו פעילות טקטונית רבה. הלוח האפריקאי נבקע לאורך קו שכיוונו הכללי מצפון לדרום. הקו המכונה "בקע ים המלח" ומוכר גם בכינוי "השבר הסורי-אפריקאי" (קו השבר או השבר הסורי-אפריקאי), הוא קו העתק הנמשך מדרום טורקיה דרך סוריה, לבנון, בקעת הירדן, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, ודרומה לאורכו של מזרח אפריקה.

מאחר שמדינת ישראל שוכנת בסמוך לשבר הסורי-אפריקאי, גובר הסיכון לכך שתתרחש בה רעידת אדמה בעצימות גבוהה. במדינת ישראל, כבשאר מדינות העולם, נקבע בשנת 1980 תקן מחייב להקמת מבנים, באופן המגביר את עמידותם בפני רעידות אדמה. הקמת מבנים שלא בהתאם לתקן (לרוב לפני קביעתו), בשילוב עם גילם ההולך ומתקדם של המבנים והקושי האובייקטיבי לטפל בהגברת עמידותם בפני רעידת אדמה כל עוד הם מאוכלסים, מעמידים בסיכון את בטיחות אותם מבנים ואת בטיחות האוכלוסייה המתגוררת בהם. סכנה זו גוברת במיוחד באזורי הפריפריה וברשויות מקומיות השוכנות בסמוך מאוד לקווי ההעתק, שהם אזורים המאופיינים מלכתחילה ברמת סיכון סייסמית גבוהה.

ניתוח המידע ההיסטורי בדבר התרחשות רעידות אדמה באזורנו, ובייחוד החזקות שבהן, בשים לב להתפלגות קצב התרחשותן לאורך השבר הסורי-אפריקאי בתחום מדינת ישראל החל מהמאה השמינית, מלמד שרעידות אדמה בעצימות 6 ומעלה מתרחשות בממוצע אחת ל-80 שנים. בהתחשב באמור, ומכיוון שרעידת האדמה האחרונה בעצימות האמורה התרחשה באזור העיר אילת בשנת 1995, ההנחה הרווחת היא שיש סבירות גבוהה שבתוך חמישים השנים הקרובות תתרחש שוב רעידת אדמה חזקה במרחב שבין דרום לבנון לדרום ים המלח.

ההתמודדות עם אירועי חירום המתרחשים בעיתות שגרה, בדרך כלל ללא התרעה מוקדמת, כגון רעשי אדמה ושריפות הפורצות בתנאי מזג אוויר קיצוניים, מחייבת היערכות מוקדמת, מערכתית ובין-ארגונית, של גופים רבים ואיגום משאבים לאומיים. נדרשת מוכנות מיטבית של העורף האזרחי לכלל אירועי החירום, והרשויות המקומיות ממלאות תפקיד חיוני ומרכזי בהיערכותו של העורף האזרחי לאירועי חירום ובטיפול בהם.