מעמד בג"צ במדינה דמוקרטית

מעמד הבג"ץ במדינה דמוקרטית

בית המשפט העליון משמש כשני תפקידים מרכזיים: 1. בית המשפט לערעורים 2. בית משפט גבוה לצדק. התפקיד השני מוגדר על פי חוק כך (סעיף 15(ג) לחוק יסוד השפיטה): "ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר".

לאחר חקיקת חוקי היסוד, קיבל סעיף זה משמעות כפולה ומכופלת. לפיו, מתפקיד בית המשפט העליון לשמור על הצדק, ובפרט בדאגה לזכויות החוקתיות של הפרט, כגון כבוד האדם וחירותו. תפקיד זה מתפשט גם על הצורך של בית המשפט לבקר את מערכות המדינה, כאשר הללו אינם פועלות "לפי הצדק". מדינתנו, כמדינה יהודית ודמוקרטית, מכירה בכך שיש ערכי מוסר בסיסים שיש לשמור עליהם, והינם נמצאים מעל לחוק. תפקיד זה הינו מוטל על בג"ץ.

מהו הצדק והמוסר? כידוע לכל, מושגים אלו ניתנים לפרשנות. אך מצד שני לא ניתן שלא להתייחס אליהם כלל, שהרי בלעדיהם לא נוכל להחזיק חברה עם ערכים בסיסיים. לכן, בצדק קבעה המדינה שיש להעמיד על כך גוף שהוא יקבע את כללי המוסר שאנו, כמדינה יהודית ודמוקרטית, חפצים בהם.

הבעיה היא שהגוף המפרש את ערכי המוסר אמור להביע את הערכים הללו לפי רוב העם. לא יתכן שמיעוט יקבע מה הם ערכי המוסר, ויכפה על כך את הרוב. למשל, לא יתכן, במדינה דמוקרטית, שמיעוט דתי יקבע שערכי המוסר הבסיסיים שעליהם עומדת החברה הם גם חוקי הדת, ויכפו על כך את הרוב. מצד שני, גם לא ניתן להעלות על הדעת שחוקי המוסר הללו יהיו נתונים בסמכות הכנסת או הממשלה, הנבחרים על פי עניינים פוליטיים ואינם מומחים בתחום המוסר.    

יש למצוא אפוא נוסחה שתאזן בין הצורך במשפטנים מומחים, ומשפטנים המביעים את רצון העם, והמייצגים את הערכים המוסריים של רוב העם.

נראה שהפתרון נעוץ בכך שבג"ץ יהיה גוף נפרד מבית המשפט העליון, וישבו בו אנשים מומחים בתחום המשפט החוקתי, שיבחרו על ידי העם באופן דמוקרטי. אמנם, כדי לקבוע יציבות בנושאים רגישים אלו, יש לערוך בחירות עם קדנציה ארוכה יותר, כגון של שמונה שנים.

המצב כיום, בו מיעוט קובע את ערכי המוסר בשביל רוב העם, אינו מקובל עלינו. יש ערכים רבים שבית המשפט העליון מתעלם מהם, ביודעין, למרות שרוב העם חושב שהם ערכים נעלים שיש להגן עליהם. למשל בבג"ץ  95 / 6698 קעדאן נגד מינהל מקרקעי ישראל, נקבע ברוב דעות שערך השוויון גובר על ערך הקצאת קרקעות ליהודים בלבד. אמנם דעת המיעוט היא שלמרות הערך החשוב של שוויון, יש לתת משקל מכריע גם לבטחון הלאומי, ובניסבות בהן יש הצדקה, " בכוחו לכרסם את ערך השוויון ואף לדחותו".

בנושא מעין זה, חשוב שרוב העם ייוצג בגוף שיכריע בשאלה זו. לא יתכן שמיעוט יחשוב בשביל הרוב, בטענה שהוא גוף מקצועי יותר.

בנוסף, אנו עדים בתקופה האחרונה לתופעה של מיעוטים (חרדים, ימניים קיצונים, ערבים) המתנגדים לא רק לתכנים שבג"ץ פוסק, אלא לעצם סמכותו כפוסק באותם נושאים. מצב מעין זה, בו אין אמון במערכת המשפט, ואין הכרה ברשות השופטת כמבקרת את מעשיה של המדינה או של חברה כלשהי, הוא מצב מסוכן ביותר ועלול להביא לאנרכיה. הוגי הדעות ערים לכך, ופתרונם הוא לנסות לדכא בכוח את אי ההכרה בסמכות זו. חושבים אנחנו שאין זה פתרון, חוסר ההכרה נובע בדרך כלל מחמת כבוד ערכים עליונים יותר, שכבר הושרשו באותם חברות כמה מאות שנים. אי אפשר לכבות אידיאולוגיה על ידי כוח, ובודאי שלא במשטר דמוקרטי. הפיתרון הוא להפוך את בג"ץ לגוף מייצג, כך שאותם ערכים יבואו לידי ביטוי, ולא יעלה על דעת איש לערער על סמכות הבג"ץ. 

אנו הח"מ דורשים הפרדה של בג"צ מבית המשפט העליון והפיכתו לגוף העומד בפני עצמו. כמו כן אנו דורשים שינוי של כל מערך מינוי שופטי בג"צ כפי שהוא כיום, מינוי זה צריך להעשות ע"י בחירות בדרך הכי דמוקרטית שיכולה להיות!