דחיית העדלאידע בירושלים - 2024

בוקר. היום ה-165 של אסון ה-7.10. 

והנה אנחנו מוצאות עצמנו, אזרחיות ואזרחים חפצי חיים, משפחות חטופים, מפונים ללא בית, משפחות שכול, הורים לחיילים לוחמים ולחללי צה"ל- מתמודדים עם עוד מאבק. לא יאמן! 

בעוד שבחולון ותל אביב בוטלו מצעדי העדלאידע - דווקא בירושלים, בירת ישראל, החליטו לחדש מסורת שפסקה ב1982. מצעד ראווה מלהיב, מושקע ויקר במיוחד בשעת מלחמה וחורבן שכמותו לא ידענו מיום הקמת המדינה. 

כל טיעוני ה"בשביל זה אנחנו נלחמים, רק כך ראוי לחיות ואנחנו מביאים תקווה לילדינו" הם מיסוך של חוסר רגישות וחוסר סולידריות מול מציאות שהשתבשה מן היסוד. 

זו איננה קריאה לביטול מסיבות בבתי הספר ובגנים, זו לא דרישה להתעלמות מחווית ילדות או שמחת חיים. זו משאלת לב לראות את המציאות כהווייתה. בימים של שכול, מפונים ללא בית, קהילות כלל ישראל בכאב שאין לו שם ותואר.134 נשמות, חלקן רצוחות וחלקן נאנסות, מורעבות ומוכות בשבי החמאס.ההתעלמות מהבקשה לדחות את המצעד המתוזמר היא מופע אכזרי ופוצע של חוסר סולידריות.

ולא, ההצעה לעשות מיצג מקדים בנושא החטופים העובר בתוואי המצעד היא לא מכבדת ולא ראויה. ולא, החטופות אינן דמויות עדלאידע ושום מיצג או פוסט פיוטי לא יכשיר את השרץ. אין דרך לנרמל את ההחלטה ההזויה הזו שעוברת דרך שיקולים כלכליים. כן - ההשקעה במצעד אדירה. כן - למצעד שותפות ושותפים רבים: אמנים מבריקים ואמניות מדהימות, בתי ספר, תזמורות, להקות. האם לכל הא.נשים האלה יש משפחות? האם הורים יאפשרו לילדים שלהם לצעוד בלי להבין מה בלתי נסבל בהחלטה הזו? 

לכל השותפות והשותפים יש לב רחב וכוונות טובות. האנשים שמובילים את האירוע הם מהנפלאים שבאנשי ירושלים ובכל זאת - מעוות לא יוכל לתקון. עוד לא מאוחר לדחות את מופע הראווה המושקע הזה לימים של ריפוי והודיה. אנחנו עוד לא שם! לא צריך להיות בן למשפחת חטופים כדי להתקומם. המשפחות הן לא הבעיה. הן לא "הורסות המסיבה" של העם זה. הן עצמן העם הזה! העורף שנחטף בפיג'מות מביתו הוא אותו עורף שמתכוון לנרמל את הסיוט של האומה שלנו במצעד חסר תקדים. ולא ניתן לזה לקרות. יש דרכים צנועות יותר, מכבדות והגונות לציין את המועד הזה. לא כך. לא עכשיו.

אנו, ציבור נרחב בירושלים ומחוצה לה, פונים בכל לשון של דרישה לראש העיר משה ליאון לדחות את חגיגות העדלאידע למועד מאוחר יותר! 

כיצד ניתן לחגוג על דם חטופינו, על דם חיילנו, על דם רצוחינו?! 

פיקוח נפש דוחה שבת, ודאי גם חגיגות פורים ראוותניות.

אנא הצטרפו אלינו וחתמו על העצומה לדחות את העדלאידע. 

התנגדות רחבה בציבור לקיום האירוע עולה מדברי תושבי ירושלים, משפחות החטופים ואזרחי ישראל, קומץ מקולותיהם מובא בזאת: 

****************

19 מרץ 2024

לכבוד: כבוד ראש העיר ירושלים מר. משה לאון

         חברי מועצת העיר ירושלים

אנחנו פונים אליכם בדרישה לדחות את מצעד העדלאידע המתוכנן להתקיים בפורים ביום שני ה-25 במרץ ברחובות ירושלים. אלה לא זמנים רגילים, ולא ניתן לחזור לשגרה ולהתעלם מכך שאנחנו בזמן מלחמה. במרחק של עשרות קילומטרים בודדים בעזה יש 134 חטופים שנמצאים בלב הגיהינום, ברחבי הארץ יש לוחמים אמיצים שמסכנים את חייהם למען הביטחון שלנו, ובעיר יש עדיין אלפי מפונים שלא יכולים לחזור לבתיהם. אנחנו לצערנו מתבשרים על חיילים שנהרגים ונפצעים מדי יום.

קיום העדלאידע בירושלים יתפרש כהפניית עורף של הציבור הירושלמי למשפחות החטופים, הלוחמים והמפונים, וכל זה בדיוק בזמן שבו אנחנו צריכים כולנו להיות מאוחדים ולחבק אותם אלינו בחיבוק רחב של תמיכה והזדהות.

תהלוכה ססגונית, עם מוזיקה ובמות בידור ברחבי העיר בזמנים אלה לא מכבדת את החיילים, את הנשים, הגברים, הקשישים והילדים החטופים בעזה, ואת משפחות המפונים מהצפון והדרום.  

אנחנו מברכים את העירייה על היוזמה של החזרת העדלאידע לירושלים לאחר 42 שנה, בפרויקט יפה המשלב אומנות ומוזיקה, אך קיומו של אירוע מרהיב צבעוני ובולט ברחבי העיר מעביר מסר חריף למשפחות החטופים, הלוחמים והמפונים שאנחנו נטשנו אותם. לכן אנחנו קוראים לדחייה מיידית של העדלאידע כדי להעביר מסר אחר של אחדות ותמיכה. כולנו תקווה ותפילה שנוכל לחגוג יחד בחגיגות מסוג זה אחרי שכולם יחזרו הביתה בשלום.

*****************

לכבוד עיריית ירושלים 

כִּי כֻּלָּנוּ, כֵּן כֻּלָּנוּ ,  כֻּלָּנוּ רִקְמָה אֱנוֹשִׁית אַחַת חַיָּה, וְאִם אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הוֹלֵךְ מֵעִמָּנוּ, ..... 

אחרי מחשבות ולבטים רבים החלטנו לפנות אליכם שוב בנושא העדלאידע המתוכננת בעיר. ולשקול שוב את אופיה ודרך קיומה. 

איננו חושבים חלילה שמארגניה או המשתתפים שיבחרו להגיע, אדישים לסבל ולגורל האכזרי שפוקד בתים רבים בישראל בעת הזו חיילים וחיילות שנהרגו בקרבות, אזרחים ואזרחיות מכל מרכיבי החברה יהודים וערבים שנרצחו באכזריות בלתי נתפסת, חטופים וחטופות שעדיין נמצאים בשבי ורק המחשבה על שהם עוברים ועוברות לא מאפשרת לנו לנוח לרגע, ימינו אינו יום, והלילה אינו לילה, רק סיוט אחד ארוך ומתמשך, סיוט של ציפייה, חרדה ודאגה לאהובים ואהובות שלנו. מתי יחזרו ? האם הם בריאים ? האם הם מצליחים להתמודד ? מה עובר עליהם.ן ? מחשבות כאלו מלוות אותנו יום וליל. 

אין מחלוקת שצריך לציין את פורים. המחלוקת או הבקשה שלנו, היא לשקול איך לציין את החג. 

פורים הוא חג שמח, והשמחה נחטפה מאיתנו, משפחות החטופים, למערות עזה, מ 7.10 ליבנו נחטף ולא יכול לשמוח. 

איננו מבקשים רחמים, אנו כן מבקשים הבנה והזדהות, עזרה בעת צרה וכאב כה גדול. אחווה אנושית פשוטה. 

האמירות חייבים להמשיך.... חייבים לחגוג... הן מורכבות עבורנו. איך אפשר להמשיך ? אנחנו לא יכולים. לא יכולים להמשיך שיקירנו 134 במספר גורלם, עתידם, מצבם, בריאותם לא ידוע לנו. לא ידוע לאף אחד. ובנוסף מאות משפחות של חיילים וחיילות שנהרגו במלחמה שבורות בביתם, האם נכון בעת הזו לחגוג ברוב עם ? 

האם אפשר לשמוח בעת זו ? האם אנו כחברה יכולים לשמוח באמת ? או לציין את החג אחרת, בקריאת מגילה, בעשיית חסד, במשלוח מנות, בערבי שירה סולידים, בביקור פצועים ומשפחותיהם, בביקור בכיכר החטופים. 

נכון היה לחשוב על ציון פורים בדרך רגישה יותר, אחרת, קשובה יותר לרגשות של רבים בעם. נכון שאנו כעם חלוקים בהרבה , גם באיך אפשר לשמוח כעת ? ואיך מקיימים את מצוות החג? 

******************

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם 

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּתעֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ 

עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹאעֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת 

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד 

.... 

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר 

[קהלת פרק ג]

נכון היה לדעתנו לו הייתם בוחרים בדרך יותר סולידית, עוצמת האיפוק. דרך שהייתה מראה שימים אלו אינם ימים רגילים, ועקב כך, החגים, הריטואלים, וגם הלכות היום יום אינן רגילות. 

עת לפורים שמח , ועת לפורים אחר

 *******************

שלום אדוני ראש העיר.  אני פונה אליך בלב שבור. כבר 165 יום שהלב שלי שבור, והדאגה לשלום החטופות והחטופים לא פוסקת.  איך אפשר בעת הזו לקיים עדלאידע בעיר????   איך אפשר לצהוך ולשמוח בראש חוצות?  איך אפשר להפקיר כך את המשפחות, ואת כל מי שאיכפת לו מהן (לא כולם, לצערי), ולהעמיד פנים כאילו הכל בסדר?  אנא תשקול לבטל את האירוע הצורם הזה.   אני ובעלי החלטנו השנה להתחפש לאנשי מד"א. כל דבר אחר נראה לא הולם. לא עת לחגיגות היא.

***************

כבוד ראש העיר, התבשרנו שהשנה, לראשונה מאז 1982, תתקיים בירושלים עדלאידע. השנה????  כשבני ובנות ישראל בשבי החמאס, צריך לקחת כספי ארנונה ולצאת לחגוג ברחובות?  זה בטעם רע, ופוגע באחדות ישראל.  אני ובני ביתי בהחלט לא נשתתף בחגיגה הזו, ומבקשים ממך בכל לשון של בקשה לבטל אותה.

****************

מאמרה של דקלה אלון, תושבת ירושלים, לעיתון כל העיר בהתנגדות לעדלאידע:

https://www.kolhair.co.il/opinions-2/225391/