מכתב אזרחים והורים נגד גירוש הפליטים

אנו כותבים שורות אלו מתוך הדאגה, המחוייבות והאהבה שלנו לדור ההמשך, לעתיד מדינתנו ולעתיד החברה האנושית בכלל. אנו כותבות את השורות האלו כאזרחי מדינת ישראל וכמשתתפות אקטיביות בסיפור שמדינתנו מייצגת -  מדינה דמוקרטית וסובלנית שיכולה להכיל מגוון דעות והשקפות, ויכולה אף להשתמש במגוון זה בתור כוח מניע.

גדלנו על האתוס הלאומי, שמספר על האנטישמיות שספגנו ואנו סופגים, כעם ששילם בדמו על שנאת הזר והאחר. אתוס שמספר שלמרות הכל, הבאנו גם את רוח השינוי. בנינו מדינה חזקה ויציבה שיש לה דברים רבים להתגאות בהם.

כהורים וכמחנכים, אנחנו רואים עצמנו כאחראים לספר את ההיסטוריה הזאת לילדנו לא רק כסיפור עבר, אלא כסיפור חי ונושם. יותר מכך - כדי שההיסטוריה הזו תמשיך לחיות אנחנו מחוייבות לקיים את הערכים שנובעים ממנה. על ערכים אלו יגדלו ילדנו ולאורם הם ינהיגו את העולם בבוא היום.

בשביל שנוכל לעמוד זקופי קומה, ולהחזיק את אותם ערכים שהעבר שלנו מייצג עבורנו, צריך לשלם. זה תשלום קיומי וערכי, שמתורגם למעשים. ללא המעשה, לערך אין תוקף.

צריך להסתכל לאמת בעיניים: 35,500 אלף הפליטים העומדים להיות מגורשים ממדינת ישראל יזרקו לגורל של סבל, עבדות ומוות. תושבי מדינות סודן ואריתראה באים ממקומות בהם מתחוללים שלל פשעים הומניטריים ואף רצח עם.

מדינת ישראל, שקלטה לאחר מלחמת העולם השניה פליטים יהודים מכל רחבי העולם, היתה רגישה בעבר לנושא הפליטים בעולם, ולראיה הייתה בין המדינות הראשונות להצטרף לאמנת הפליטים הבינלאומית אשר נכנסה לתוקף ב-1954. אולם כיום, כאשר נושא הפליטים הופך לבעיה עולמית, וכ-65 מליון אנשים נודדים ברחבי העולם בשל מלחמות ורדיפה ומתדפקים על דלתות המדינות המפותחות - ישראל היא בין המדינות הכי לא סובלניות לפליטים. מדינת ישראל מסרבת להכיר ברובם המוחלט של מבקשי המקלט, כולאת אותם לתקופות ארוכות, ומגרשת אותם.

בכדי להשתייך לקהילה הבינלאומית, להיות גורם משפיע בה, ולקחת חלק בעיצובו של העולם העתידי, מדינת ישראל צריכה לחשוב ולפעול אחרת, באופן שמצייר קווי מתאר המשייכים אותה למציאות העולמית.

אף אחד לא מזמין נסיבות של מלחמה או זוועות של משטר אכזר. אך בצער רב, זוהי מנת חלקה של האנושות, גם בימינו. האירועים לעולם אינם זהים אך המכנה המשותף נשאר. בין אם נאטום את אוזנינו לסבלם של אחרים, לבין אם נעשה מעשה כאשר יש לנו אפשרות, ברגעים אלו ממש אנחנו כותבות את הסיפור ההיסטורי שילדנו יספרו לילדיהם.

מה שיכולה ההיסטוריה של המדינה הצעירה שלנו ללמד אותנו, הוא שהעתיד שייך לבעלי החזון והתעוזה. גם בנושא הפליטים אנחנו צריכים לחפש פתרון שנובע מתוך ראיה רחבה, המכילה מציאות מורכבת בעולם משתנה - פתרון אנושי שיאפשר לנו חמלה, פתרון שייתן ביטוי להיסטוריה ולעקרונות שנובעים ממנה, ויחבר אותנו לכלל העולם.

כעת עומדים 35,500 פליטים על סף דלתנו. זוהי אכן דלת ביתנו. ביכולתנו לעזור - ומתוך ההיסטוריה שלנו והערכים שאנחנו מחזיקים, אנחנו מחוייבים לעזור.  המעשה הנכון עבורנו הוא לקלוט ולשלב את האנשים האלו בחברה שלנו ולתת להם אפשרות לחיים טובים. בכך נזמין את המציאות שתאפשר לנו לאהוב את העתיד שלנו ולהתוות דרך לילדנו.