מתחילים לדבר. עכשיו!

האומנם אין פרטנר?

כשהיינו קטנים חשבנו שלהיות מבוגר זה להיות בן 30.

כשגדלנו, חשבנו שלהיות מבוגר זה להתחתן, לקנות דירה, לשלם משכנתא.

היום אנחנו מבינים שלהיות מבוגר זה להתייאש מתהליך השלום; להגיד "אין פרטנר"; לשנן את המנטרות.

מילדות חינכו אותנו לא להתייאש. לימדו אותנו לנסות שוב ושוב, צעד אחרי צעד. כך למדנו ללכת. כך למדנו לרכוב על אופניים.

כבר עשור אנחנו שומעים ש"אין פרטנר" – אין טעם לנסות. החלטנו סופסוף לשאול – האומנם?

אנו קבוצת צעירים א-מפלגתית, אזרחים מהשורה אשר מבינים כי האחריות נמצאת בידיים שלנו.  התקווה שלכם, המבוגרים, אולי כבר אבדה, אבל יש אומץ ששייך רק לנו, הצעירים, ואנו מוכנים לקחת על עצמנו את האחריות הזו. אנו מוקירים את חיינו כאן, על כל המשתמע מכך, ורוצים לדאוג לעתיד של כולנו – במדינת ישראל. ביחד.

בזמן המהפכה הצרפתית היה סנט ג'וסט בן 22 ודנטון בן 30. את מהפכת 1917 ברוסיה עשתה קבוצת אנשים בגיל פחות מארבעים. לכן לנין, שהיה המבוגר ביניהם וזה עתה חצה את מחסום הארבעים, נקרא "הזקן". תואר מוכר? "הזקן" שלנו, בן גוריון, נקרא כך מכיוון שכאשר הגיע לעמדת ההנהגה הבכירה של הישוב היה מבוגר בהרבה מחבריו להנהגה. אבל בסך הכל היה רק בסוף שנות הארבעים שלו.

הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס והפניה לאו"ם להכרה ברשות הפלסטינית כמדינה עצמאית בספטמבר מציבים אותנו בפתחה של תקופה גורלית, תקופה המביאה עימה סיכונים רבים, אך גם הזדמנויות חד פעמיות. אנו מאמינים כי הגיעה השעה לקחת את גורלנו בידנו ולעצב את עתידנו.

האומנם אין פרטנר? נבהיר, מנטרת ה"אין פרטנר" הינה תולדה של ספין תקשורתי שנבע מכישלונו של אהוד ברק בחזרתו מקמפ דיווד בשנת 2000. למרות זאת, בשנת 2002 הציעה הליגה הערבית (הכוללת 22 מדינות) את "יוזמת השלום הערבית" ואשררה אותה כל שנה מאז, אולמרט אמר ש"יש פרטנר פלסטיני" (נוב' 2007 טרם ועידת אנאפוליס), נתניהו אמר לאבו-מאזן "אתה הפרטנר שלי לשלום" (וושינגטון, ספטמבר 2010) ו"מסמכי פלסטין" של אל-ג'זירה חושפים כי ניתן להגיע לפתרון מציאותי ששני הצדדים יוכלו לחיות איתו.

ועכשיו נתניהו מספר לנו ולעולם שההסכם בין פת"ח לחמאס מוכיח שוב שאין פרטנר. האומנם אין פרטנר או שמא הממשלה בחרה לראות בהסכם עוד תירוץ להאדרת הפער, במקום לעצור לרגע ולבחון שמא אולי טמונה כאן הזדמנות? תוך שעתיים נתניהו הודיע לעם ישראל ולעולם מהי חצי הכוס הריקה... ואנחנו שותקים!

אנו מאמינים כי רק אם נדע שעשינו את כל הניסיונות האפשריים להגיע להסכם, נוכל להרגיש שמילאנו את אחריותנו.

למען המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת צביון יהודי, לשמירה על אופייה ועל הרוב היהודי היושב בה, ולשוויון זכויות לכלל אזרחיה היהודים והערבים כאחד. אנו קוראים לממשלת ישראל להוביל ולא להיגרר, לקחת אחריות ולא להסירה, לקבל החלטות קשות וכואבות לגבי גבולות המדינה ולעשות מאמץ כן ואמיתי להגיע לפתרון מדיני – לטובת כולנו.

די לגרירת הרגליים, די לטמון ראשנו בחול, די לייאוש ולחוסר האמונה, די למילים היפות של בנימין נתניהו שאין מאחוריהן מעשים כנים לקידום השלום! הגיע העת להתיישב לשולחן המשא ומתן ולפתוח בשיח אמיתי בין ישראל לבין הפלסטינים. לשים בצד את החרדות, את השנאה, את הכעסים ואת יצר הנקם ולהאמין, לפחות להאמין, שניתן להגיע ליום בו נוכל לחיות זה לצד זה בשכנות טובה.

אנו מאמינים שבספטמבר 2011 מדינת פלסטין תוכל לחגוג את יום עצמאותה הראשון, ולא רק לחגוג את עצמאותה אלא גם לקבל אותה. אנו מאמינים שניתן לעשות זאת עם הבנות, עם הסכמים.

זוהי שעת המבחן האמיתית שלנו, שעה בה אנו דורשים מנהיגות מכוננת. מנהיגות ששמה את ההיסטוריה עקובת הדם מאחור ומוכנה להתחיל לצעוד ביחד לדרך חדשה.

אם גם אתם מערערים על המנטרות ורוצים להבטיח את עתידה של מדינת ישראל – חתמו על המכתב ועזרו לנו להפיצו. חייבים להשמיע את קולנו כדי להשפיע על עתידנו כאן.

הצטרפו אלינו לעמוד הפייסבוק

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה