בחירות ב SMS עם פוליגרף

יש מיש מציע שיטת ממשל מהפכנית-  בSMS הצעה ראשונית

יש לזכור כי מי שנבחר אמור לשרת את הציבור ולא ההיפך.

והתפקיד שהוא ימלא אינו מקום עבודה עם פנסיה מפליגה.

פועלו למען העם בתחום שהוא ממונה עליו, יצדיק או לא את המשך שירותו.

להכפיל המשכורות לפי שתיים לאלתר לכול הנבחרים.

אין פנסיה לפורשים מהנבחרת. מלבד פיצוי חד פעמי כמקובל בחוק.  

ואלה העיקרים של השיטה מעתה והלאה

1. אלה שנבחרו היום יקימו הגועליציה כבימים עברו.
2. במקום להספיד את ערוץ אחד, הערוץ הממלכתי יהיה לו תפקיד מכריע בהנהגת העם. הרייטינג אני מבטיח ירקיע שחקים.
3. כל נבחר ידבר שעה בכול שבוע דבר שבוע בשבועו. לגמרי לבד ויספר לעם מה פעל למענו ומה הן תוכניותיו.
4. כל שבוע ב SMS חינם על חשבון המדינה.העם – [כולל בני נוער ] יחליט אם ימשיך לכהן או שילך לחפש לו עבודה אחרת. מכול טלפון רק SMS 1. ייטע בציבור איכפתיות.
5. הטובים ביותר ישאבו לתוך המערכת, ויהיו תמיד תחת עינו הפקוחה של הציבור. הקומבינאטורים והציניקנים למינם יעופו.
6. ומי שיכנס מעתה והלאה, במקום מי שסרח או לא מתאים ועף. יצטרך להתקבל לאחר פוליגרף בדומה לתוכניתו המזוויעה של גדי סוקניק [כאן יתאים להיכנס לקרביים למי שרוצה לתרום על אמת, ולא מהפה אל החוץ כיום.
7. אין יותר צורך במפלגות ובקומבינות
8.  אין יותר צורך בבזבוז שבניהול בחירות.
9. הטובים לשלטון. השאר להחליף את העבודה הזרה. [כל עבודה מכבדת את בעליה, הלא כן.]
10. זאת הדמוקרטיה במיטבה- שלטון העם, ע"י העם, למען העם!!!

יש מיש 12.2.09

[email protected]

http://www.2all.co.il/web/Sites/yeshmeyesh/

וגם כאן

http://www.news1.co.il/Archive/0022-D-36176-00.html?tag=07-18-30

 וכאן

http://www.news1.co.il/Archive/0022-D-36194-00.html?tag=07-17-39

וכדי שפשעים כאלה לא יקרו יותר נגד האזרח הדומם חובה לקרוא כאן

וסובב הגלגל

ומאחר ובכולנו יושב שד רדום מושחת. החלפת מפלגות וקומבינות בכאילו אחרות.

זה יהיה ריאלי רק עד למהדורה הבאה

ואחריה, נקבל בדיוק  את אותה הגברת.

חברים, זו ברברת לשמה, ולא יעזור, כמו שלא עזרה שינוי, לא עזרו הגמלאים ואחרים שנאלצו בסופו של יום להיאחז בקרנות המזבח, כדי לשמור על התחת שלהם בלבד.

ואם נניח ותהייה איזו שהיא  "הצלחה" או אז, יבטיחו בזיוני המוח המסורתיים להרכבת הגועליציה,

באיזה מכתב נלווה [שתוכנו אינו שווה את הניר עליו נכתב. בסעיף אומו כל שהוא, כי יישנו איזה תת סעיפון.]

בעוד שנה שנתיים ואחר כך ימסמסו גם אותו כי יש ביטחון מדינה ומדינה צריך למנהל, ובשכאלה דברים.

חברים, תצאו מהקיבוע!!!

אני לא אתן ידי למהדורה שנייה או שלישית של נשרכים אחרי פוליטיקה שהביאה אותנו הלום.[והרי נגד זה אנו מסים להתארגן]

צריך מהפך של 180 מעלות בתפיסה הקיימת שהיא היא ורק היא, הביאה עלינו את כל הרעות החולות.

למשל. לשחרר את יגאל שליט. אילו אני [או אחר כמוני,]הייתי המחליט בזמנו. מיד בהיוודע דבר החטיפה, הייתי מעלה לשמים הליקופטרים, ושורף את כל מרחב המילוט של המחבלים, ועד שיוחזר גלעד. זוהי החלטה ערכית, ולא כיסוי תחת של מי מהמפקדים בשטח. [תוצא ישיר של המדיניות הנוכחית, אותה אנו שואפים להחליף]

חברים, בואו תדלו  שמות של אנשים ראויים שאין בידם חטא, ואותם נעמיד להנהגת המדינה ולא ברברנים בגרוש כמונו, ויהיו המניעים צודקים בידנו ככול שיהיו. כי בסופו של יום ניטחן בגלגלי השחיתות ולא נביא לשינוי המיוחל.

שמות של כאלה שאצלם מה שרואים מכאן רואים גם משם.

שמות של אנשים ערכיים שלא ייטמנו ידם בצלחת הציבורית.

שמות של אנשים אשר יעמדו במבחן העם על כל שעל שיעשו,

שמות של מי שכול מעשיהם יהיו לשם שמים,

שמות של כאלה, אשר הכוח שייתן להם העם יאפשר להם חופש פעולה מוחלט ולא איזוני אינטרסים עקב ניגודי עניינים,-לא יהיו יותר ניגודי עניינים.

חפשו בעם הזה אנשי שם, ותמצאו נבחרת ראויה. שאם יובהר להם שהם יהיו פטורים מלחצי מרכזי מפלגות, ומלחצי חברי סניפים אידיוטים בגרוש.

הם, ירימו הכפפה להצלת שאירית ישראל. כן בפירוש שאירית ישראל.

אין מקום לאנליסטים בשום תחום. ובטח לא לכאלה החותרים לעשות לביתם במסווה של טובת העם, עד לפיצוץ הבועה או הוויסות הבא, ויסבירו לנו בלהטוטי התיזה הבלתי גמורה כי מוכרחים.....  אחרת הקלקלה תתפורר רחמנא ליצלן.

ולכן רבותי, תתאמצו מעט ותקראו ותשנו ורק שהכול יבוא ממקום שנקרא טובת העם ולא טובת עצמם.

ולכן רבותי, בחירו בSMS דרך מבחן הפוליגרף, חובה כדי להגיע לתיקוני העוולות אשר כולנו כה כמהים להן.

SMS

http://www.news1.co.il/Archive/0017-D-36483-00.html?tag=19-34-03

משה חזן- יש מיש

27.6.10

שלום לכולם,

תרבות השקר איננה יכולה להיעלם מבניין מדינת ישראל, כל עוד עמודי התווך של המדינה מעודדים אומרי שקר, ונוקמים במי שמנסה לחשוף את האמת.

בהספד לזכרו של ראש השב"כ יוסף הרמלין ז"ל, הופיע (למורת רוחם של אנשי השב"כ אך בזכות התעקשותה של שריקה, האלמנה) נשיא בית המשפט העליון לנדוי.

בנאום ארוך ומרתק, הוא הטיח בנוכחים, בין היתר, את המשפט האלמותי:

"שלטון החוק לא יִכּוֹן בלא אמירת אמת ללא סייג.

לא אני האיש שצריך להסביר לקהל נכבד זה, שדיווח שקר כלפי מעלה, או מתן הדרכה כלפי מטה בקריצת עין, משחיתים ארגון..."

הייתה זו עקיצה לנוכח אהרון ברק, הוא הרי שר האמת העליון של המדינה שלנו, אשר התבטא זמן קצר לפני כן (בהגנתו על בייניש) בוידוי מצמרר:

"האמת איננה הערך היחיד. המשפט אינו מבוסס על הגישה כי תתגלה האמת, גם אם ייחרב העולם. האמת איננה הערך היחיד אשר התהליך השיפוטי צריך להגשימו. במקרים מסוימים עלול גילוי האמת לפגוע קשות בפרט, בכבודו, בחירותו, בשלמותו הגופנית והנפשית, בפרטיותו ובשמו הטוב - עד כי המשפט מוכן לוותר על גילוי האמת.

ההתחשבות בערכים אלה אינה נעשית בדרך של העדפתם על פני האמת. ההתחשבות נעשית בדרך של איזון בינם לבין האמת. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך לאזן בין ערכים מתנגשים. במקום בו קיים ערך, קיים גם ערך נוגד. התזה מלווה תמיד על-ידי האנטיתזה. המשפט מחפש את הסינתזה".

רבותיי הנכבדים,

אותה "סינתיזה" עליה מדבר אהרון ברק, זו למעשה אותה סימביוזה בין מה שמכונה "סודות מדינה" לאינטרסים פרטיים. למה שבפועל איננו אלא סודות של פוליטיקאים.

אותו "איזון" עליו מדבר נשיא בית המשפט העליון שלנו, הוא לדוגמא (אחת מתוך אלפים) העובדה שעמוס ברנס היה חייב לרצות עונש מאסר של שנים ארוכות, לא כי מישהו במערכת המשפטית פיקפק בחפותו, אלא כי היה חייב ל"אזן": בבית המשפט העליון ישב שופט בשם יעקב קדמי. יעקב קדמי היה, בעת חקירת ברנס, ה"משה מזרחי" של אותה תקופה (ראש אגף חקירות במשטרה). הוא קצין המשטרה אשר עוד ב 1986 פסק (בדעת מיעוט) השופט העליון מנחם אילון כי הוא העיד עדות שקר בפרשת ברנס וכי הוא שיקר לבית המשפט המחוזי כדי להעלים את העובדה שניצב מרכוס היכה את ברנס לפני הודאתו.

אבל.. יוקרת המערכת - היא (בעיני מחבלי החברה) ערך שהוא מעל לכבוד, חירות ואמת של אזרח !

אלה הם אותם אייקונים של מנהיגות המדינה (בטחונית, משפטית וממילא פוליטית), החושבים כי "המדינה זה אני" ומזהים את האינטרסים שלהם, כאילו הם אינטרסים של המדינה!

ואכן, צודק מילשטיין. סופם יהיה כמו סופו של אותו המלך אשר אמר גם הוא בזמנו כי "המדינה זה אני" (וכזכור העם הצרפתי תמך אז בתוכנית ההתנקות של הגוף של לואי הנכבד מהראש המלכותי שלו, בסיוע הגליוטינה שהוא כה העריץ).

דוגמא נוספת ממישור אחר:  זו אותה האמת שכולם מבקשים להסתיר, על ניסויים במכון הביולוגי בילדי תימן ורומניה ובולגריה, וכדי להגן מפני חשיפת האמת הזו - ירו למוות בקצין גולני בכיר אשר "התבצר" בביתו של הרב ("המשוגע") עוזי משולם.

דוגמא נוספת, אשר בתחילה גם לי נשמעה מופרכת מעיקרה: זו אותה אמת, שיש יותר ויותר ראיות מעיקות ביותר -וכבר לא מפי תמהונים סהרוריים וקונספירטורים הזויים- לגבי רצח רבין, סרק סרק, ממצאי מז"פ שעל ידיו של יגאל עמיר לא נמצאו סימני ירי, ממצאי הפתולוג הראשון שחתם על חוות הדעת לפני חוות הדעת של יהודה היס ולפיה היריה ברבין הייתה מלפנים ולא מאחור, ממצאי מפקד משטרת מחוז תל אביב כי מהרכב נאספו קליעים מסוג שונה מהאקדח שנתפס בידי יגאל עמיר, ממצאי העובדה ששבוע לפני רבין הורה למוסד לחקור את הקשר בין הצוות שמעון פרס ויוסי גינוסר עם חשבונות הבנק של ערפאת והקשר העיסקי עם משפחת בין לאדן (מכון פרס שותף עם משפחת בין לאדן בחברת הטלפון הפלסטינית, פלטל) ועוד ועוד ועוד ראיות מעיקות ביותר.

למרבה האירוניה, היה זה אותו שמעון פרס, אשר בראיון שנתן לעיתון הארץ ב... 9.7.65 אמר:

"גם אדם שאינו צדיק (ורובֵּנו כך), אסור לו להטיל ספק בקיומו של הצדק ובכורח למלא אחר פרוצדורה של עשיית צדק. סלחנות עצמית במקרה כזה, סכנתה מרובה למדי. טענה אחרת אומרת שבירור הפרשה מחדש עלול להמיט אסון על המדינה. את המיסטיקה הזו לא הבינותי מעולם. מהו בעצם, סוד האסון האפשרי שהמדינה היא כה שבירה לעומתו? להפך, אם אנו ניצבים בפני ביקורת רצינית, אי-בירורה הוא שגיאה. קשה להחביא ביקורת בתיבת פנדורה, שכן טבע התיבה שהיא מגרה את הדמיון ואינה שומרת על הפיקדון. אני סבור שדוד בן גוריון לוחם במקרה זה מלחמה עקרונית נמרצת, ולמולה נראים לי שיקולי יוקרה כבלתי משכנעים."

אך הלקח הראשון של רצח רבין הוא של הסיאוב הנורמטיבי.   ל'תרבות' של שקר וטיוח - יש לא רק מחיר מוסרי אלא גם מחיר מבצעי כבד... נשקפת הסכנה כי נושא-המשרה הבכירה אשר איננו מקפיד בעצמו על נורמה של אמירת אמת, יקרין הקרנה שלילית על הדרגים שמתחתיו, אם משום ש"יתקשה לדרוש מאחרים לקיים את שבעצמו חילל" (כניסוחו של השופט ברק בעניינו של יוסי גינוסר), ואם משום שיהפוך חלילה 'בן-ערובה' של מי שעדים לחריגותיו. "שקר בענייני ביטחון - זה סוף המדינה", התריע האלוף זורע לאחר שגילה בפרשת 'קו 300' את השחיתות בצמרת השב"כ. 

לימים, דווקא ראש השב"כ היוצא אברום שלום, התבטא במרירות כנגד התוצאות ההרסניות של אותה התרבות ממש:

"ברגע שאתה מתחיל לעשות שגיאה שמובילה ל Cover-up של מעשה, אפילו אם נעשה מנקודת ראות לאומית והיה נדמה לך שזה נכון - אסור לעשות דברים כאלה. ראשית, זה לא מחזיק מעמד ושנית, זה מכה בך חזרה כבומרנג וצריך להיזהר מזה כמו מאש. זה לא חשוב אם אתה אחר כך מתחרט או לא. אם עומדים מאחוריך או לא עומדים מאחוריך. בדרך כלל, כשיש תקלה, לא יעמדו מאחוריך לאורך זמן, לא חשוב מי אתה"

ולאחרונה ראינו איך בימיו האחרונים לתפקיד, יצא רובינשטיין פצוע ושותת דם בנאום נרגש לציבור ("היזהרו מהפרושים והצדוקים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס") נגד עדנה ארבל וכתבלבי עיתון הארץ אשר "התהפכו" עליו כי העיז להעביר ביקורת מינורית כנגד ארבל ומזרחי בפרשת האזנות הסתר הבלתי חוקיות לפעילי הימין ערב הבחירות.

רבותיי הנכבדים - כשנשיא בית המשפט העליון שלך, ושלי, אומר שיש ערכים מעל האמת שבית המשפט צריך להגשים - מה יגידו איזובי הקיר?

המערכת הבטחונית מקבלת מסר מאוד ברור: לא האמת חשובה, אלא להיות בצד הנכון של השקר!

ברגע שיש תרבות של חיפוי הדדי על רקע "אכילה מאותו מסטינג" – ממילא אין מה לדבר על הפקת לקחים מכשלונות מבצעיים, וכמו בכל סרטי הוליווד הדמיוניים, גם לנו יש צאלים א', וב' וגיבור שברח...

צרפו זאת לתרבות "החפיף", ה"סמוך", ה"יהיה בסדר" - ותקבלו להערכתי בתוך פחות מחצי שנה מלחמת כיפורים רבתי.

אותו מודיעין ש"ידע" על הנשק בעירק אבל לא ידע על נשק בלוב - גם ימשיך "לזיין לאכול ולחרבן" (כהגדרת רפול את צמרת צה"ל) ולקדם קומבינות פרטיות, באותו הבוקר בו מצרים הולכת להוביל מכה אנושה על ישראל בגיבוי אירופה ורוסיה ובקריצת "הכושי עשה את שלו" של ממשל בוש.

מדינה שבה האמת איננה ערך עליון, אלא ערך שאפשר להחליק ולכופף ("לאזן" כלשונו של אהרון ברק) מול שיקולי יוקרה של יקירי המערכת סופה לקרוס.

ארץ אוכלת יושביה, סופה שיושביה יאכלו אותה, ואז לא יהיו לא ארץ ולא יושביה.

מדינה ששמי שלוחם עבורה נחשב לפראייר ומתישהו עומד לדין כי לא נועץ בעורך דין לפני שירה, ומי שגונב את כל הקופה זה ילדי השמנת של שינקין – היא מדינה שמנהיגיה ימכרו את האינטרסים שלה על פי הערכים הקפיטליסטיים של שנקין ולא על פי אידאל לאומי כלשהו.

כולכם ודאי ערים למה שועדת-העורכים התבקשה להצניע: ירידה המונית. בריחה ממש של טובי המוחות. One way ticket! כבר שנתיים!

הבעיה איננה אי צדק מקרי, אלא שהצדק הופך למקרי ואי-הצדק לשיטה.

רבותיי הנכבדים - "אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום"!

כבר אמרו חכמים, כי מי שלא לומד מההיסטוריה נידון לחיות אותה מחדש. הבעיה היא שאת ההיסטוריה שלנו, העם היהודי, אי אפשר לחיות מחדש אלא רק למות מחדש.