הפסקת העוול לחייל הפשוט

עצומה לזיכויו המוחלט והפסקת העוול שנעשה ללאונרדו קוריאה עקב אירוע הירי בפלסטיני הכפות ב7 ביולי 2008.

די לעוול. די להלקאה העצמית המתמשכת! איך זה שחייל משכמו ומעלה שתמיד היה מצטיין בתפקידו וכל שראה לנגד עיניו היה טובת המדינה ואף פעם לא טובתו יועלה על מזבח ההענשה העצמית שלנו? בינתיים אשרף אבו-רחמא ממשיך לזרוק אבנים ולהתסיס נגד חיילינו, בנינו, אחינו, המשרתים בשטחים ויושב מחויך כאילו הוא אורח הכבוד בהצגת בית המשפט הפתטית של המדינה.

בתור כאלה ששרתו בשטחים המגע עם האוכלוסייה האזרחית אינו פשוט. הוא מלא בחיכוכים אינסופיים ומעלה את רמות העצבים בצורה בלתי רגילה. כל אחד ואחת מכם יכול לתאר לעצמו באיזה מצב הלוחמים שלנו. עכשיו דמיינו את עצמכם במצב ההתחלתי הזה, כאשר מדובר בעוצר על כפר בעייתי מאוד כשבכל כמה דקות יוצאות חבורות של נערים פורעים ומשליכות אבנים, חביות בוערות ושאר ירקות. הגיוני שבמצב חריג ובעת עייפות קיצונית כושר השיפוט של כל אחד מאיתנו היה מתערער.

לאונרדו הוא חייל שלא היה מעלה על דעתו לפגוע סתם כך בפלסטיני או אדם אחר כשהמצב לא מתבקש ולא כחלק מהמשימה. על כן כשנוצרה הסיטואציה הבעייתית עם המג"ד וכשהוא הבין שקיבל פקודה לירות במצבו אך טבעי שהוא יבצע.

צריך להבין שמדובר בכדור גומי – כדור אותו לימדו כל לוחם בשטחים שאינו הורג  ובו משתמשים בהפגנות מסוג זה על בסיס יומי. בנוסף, הכדור כוון לקצה הרגל וכנראה שאפילו לא פגע ברגלו של אשרף. מי שיבוא ממגדל השן בו הוא יושב וישפוט את לאונרדו או כל לוחם אחר (בכללם את המג"ד עומרי) על כך שלא אמר "לא, אני לא מוכן לירות" במצב כזה אינו מבין דבר בדרך העבודה ביו"ש.

ברור שלאונרדו עשה טעות בכך שירה. אך צריך להבין שני דברים:

 1. הוא היה בטוח בדבר הפקודה (בין אם נאמרה ובין אם לא) ולא ראה אותה ברגע ההוא כבלתי חוקית בעליל.

 2. אל לנו לקחת צירוף מקרים וחוסר הבנות שקרו לשני לוחמים טובים שנתנו הרבה והתכוונו לטוב, ולראות אותו ככלל מבלי לזכור שהם בני אדם שיכולים לטעות. אם היה כאן איזשהו זדון או כשל מוסרי אז מובן שהיה צריך להענישם במלוא החומרה אך משברור שמדובר בטעות אנוש צריך לנהוג בהם במידת הסלחנות, להבין שזה היה יכול לקרות לכל לוחם אחר שהיה עומד בסיטואציה ההיא ועל כן לא צריך לקחת את לאונרדו כשעיר לעזאזל ושיהיה עלה התאנה המוסרי שלנו אלא לחבק אותו, לתקן את הנזק הנפשי הרב שנעשה לו ולא להפנות לו עורף.

איזה מסר יינתן ללוחם שנמצא כרגע בשטחים או למי שחושב להתגייס ליחידה קרבית. הוא ודאי יגיד לעצמו "למה לי להסתכן ולהתאמץ במטרה להגן על המדינה אם בטעות הראשונה שלי היא תנטוש אותי".