מכירים בשואת הארמנים!

אנו אזרחי ישראל קוראים לממשלת ישראל להכיר רשמית ברצח העם הארמני!

עד היום, במשך 67 שנים מדינת ישראל לא הכירה בשואת העם ארמני עקב שיקולים זרים של דיפלומטיה עם הממשל הטורקי, אך את ההיסטוריה לא ניתן לשכתב בעזרת אינטרסים,

דווקא אנו, עם שעבר את השואה בידי הנאצים ימ"ש, ונלחמים כל העת במכחישי שואה זו, אין ביכולתנו לעמוד מנגד העם הארמני, איך אנו מבקשים מהעולם להכיר בשואתנו בזמן שאנו לא מכירים בשואת הארמנים??

לכן לרגל ציון 100 שנה לרצח העם הארמני בידי האימפריה העות'מאנית, אנו קוראים לממשלת ישראל:

הכירו בשואת העם הארמני!

עשו לנו לייק לדף הפייסבוק:

 https://www.facebook.com/israel.with.armenia

סקירה קצרה על שואת העם הארמני מתוך ויקפדיה:

מקובל לציין את תחילת רצח העם הארמני ב-24 באפריל 1915, עת עצרה ממשלת הטורקים הצעירים כ-250 משכילים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול. אלה נורו למוות עוד באותו לילה. היה זה צעד ראשון בסדרת מעשי טבח שהחלו להתרחש ברחבי טורקיה. באותו זמן החל רצח שיטתי של החיילים הארמנים הבלתי-חמושים שבפלוגות העבודה.

במקביל לאירועים אלה הוציאה הממשלה הטורקית צו הקורא "לבצע טרנספר של גורמים עוינים מגבולות האימפריה לפנים הארץ". הטורקים ארגנו שיירות של מאות אלפי אנשים, ללא מזון ומים, לפאתי טורקיה ולמדבר הסורי. צעדות אלו היוו למעשה גזר דין מוות על מרבית הצועדים, בשל התנאים הקשים והעלמת העין ממעשי טבח, רצח, אונס והתעללות. בשיירות היו צעירים, נשים, ילדים וזקנים (כאמור, רוב הגברים גויסו קודם לכן), והן לוו על ידי יחידות הצבא הטורקי. בדרך תקפו יחידות אלה וחמושים מהכפרים הטורקיים הסמוכים את השיירות, וכך נרצחו אלפים מדי יום. המסעות ארכו שבועות רבים, ובמהלכם מתו רבים מתשישות ומרעב. באחד המקרים ידוע על מסע שארך 60 יום. ממסע אחר ידוע כי מתוך 170,000 איש שיצאו למסע נותרו בסופו רק 180 איש.‏[3]

הארמנים ששרדו את צעדות הגירוש רוכזו בכ-25 מחנות. במחנות פתוחים אלו מתו רבים מרעב ומקור, או שהומתו בצורות שונות עד סתיו 1916. הטורקים השתמשו בשיטות הרג שונות. נשים וילדים הועמסו על סירות והוטבעו בים,‏[4] אחרים הוצאו להורג בשריפה. איתן בלקינד, איש ניל"י שהסתנן לצבא הטורקי, צורף למפקדה של ג'מאל פאשה. הוא סיפר שהיה עד ראייה לשריפתם של 5,000 ארמנים.‏[5] לויטננט חסן מערוף מהצבא העות'מאני מתאר כיצד אוכלוסייה של כפר שלם רוכזה יחד ואז נשרפה. לפי תצהירים מאת שני רופאים מהעיר טרבזון, שימשו מבנים של שני בתי ספר כדי לרכז ילדים אשר נשלחו לאחר מכן לקומת הביניים, שם הומתו בגז רעיל.‏[6]

"יתכן שהעדר תגובה בינלאומית נחרצת לרצח העם הארמני השפיעה על שיקולי הנאצים בבואם להחליט על הפתרון הסופי. מסופר‏ שכאשר היטלר הציג את תוכניתו ב-1939 ונדרש לגבי תגובת העולם לרצח העם הוא העיר: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?".

עוד מידע:

 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%94%D7%A2%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99